איך לשחרר כעסים?

איך לנהל עוצמות של כעס ולא להגיב על אוטומט

אחים אנחנו

זהו סיפור שאני נוהגת לספר לפני יום כיפור בהקשר לסליחה. אך, במציאות של ימינו ועם כל השנאת חינם הרצון לאהבת חינם שנמצאת סביבנו שעטופה בשיפוטיות ללא חמלה, זה הזכיר את דבריו של ראש הממשלה מנחם בגין: שזעק ואמר ״אחים אנחנו״

זהו סיפור על שני אחים שחיו יחדיו במשך הרבה שנים בחוות שכנות עד שיום אחד… על ויכוח טיפשי, רבו.זו הייתה הבעיה הרצינית הראשונה ב-40 שנה.כל החיים עבדו יחד בשדות, התחלקו במכונות, בידע, ידעו לעזור אחד את השני בעת הצורך. עד אותה אי הבנה שהפכה למריבה עם מילים פוגעות ושקט מבלי לדבר אחד עם השני.

בוקר אחד מישהו דפק על דלת ביתו של האח הבכור. כשפתח עמד גבר עם ארגז ובו כלים של נגר. "אני מחפש עבודה לכמה ימים" אמר הזר. "אולי אתה זקוק לכמה תיקונים בחווה שאוכל לעזור לך?"כן אמר בעל החווה, יש לי עבודה עבורך. תסתכל מעבר לנחל, האם אתה רואה את החווה הלבנה? שם גר השכן שלי, האמת שהוא אחי הצעיר. עד לא מזמן היה בנינו שטח ירוק מדהים אבל הוא החליט להטות את אפיק הנחל על מנת שיחצה בננו כגבול, בטוח עשה את המעשה הזה כדי להרגיז אותי, אבל הוא לא מכיר אותי, אני אחזיר לו.אתה רואה את העצים שם על יד האסם?

אני רוצה שתבנה לי גדר 2 מטר גובה, לא רוצה לראות אותו יותר בחיים!"החוואי עזר לנגר להביא את הקרשים ולאסוף את הכלים ואז נסע העירה לסידורים.

עם רדת הערב, החוואי חזר ובדיוק הנגר סיים את עבודתו. החוואי נעצר במקומו המום לגמרי ולא הצליח להוציא מילה מפיו. במקום לא היה שום גדר אפילו לא בגובה 2 סנטימטר, במקומו היה גשר.גשר מקסים ומיוחד שאיחד את שתי גדות הנחל. ופתאום השכן, אחיו הצעיר של החוואי רץ לעבר אחיו הבכור וחיבק אותו בהתרגשות ואמר לו "אתה באמת מיוחד. לבנות גשר ולסלוח לי אחרי כל מה שאמרתי ועשיתי לך"2 האחים החלו לבכות. בעוד הם מתחבקים הנגר אסף את כליו והתכוון ללכת."אנא ממך" אמרו האחים, "תישאר עוד כמה ימים".

ענה הנגר " יש לי עוד כמה דברים לתקן בחוות אחרות, יש לי עוד הרבה גשרים לבנות

" (מקור לא ידוע)

נקודה למחשבה

הרבה פעמים אנחנו נותנים לגאווה, לנקמה ולהתחשבנות להניע אותנו במצבים שונים ביום יום וכך גם נותנים לכעס להרחיק אותנו מהאנשים שאנו אוהבים, ולגאווה לבוא לפני האהבה.

אל תתנו לזה לקרות, דעו לסלוח ולהעריך מה שיש לכם ואל תשרפו גשרים – אתם עלולים לגלות במהלך חייכם, כמה פעמים עליכם לחצות את אותו הנהר.ולכן, בפעם הבאה שאתם נכנסים לוויכוח, במקום להציב חומה וגדר בין הדעה שלכם לדעה של הצד השני, התוכחו כדי לברר את האמת ולא בשביל לנצח .

חפשו דרכים לבנות גשרים ותמיד עיברו אותם עם חיוך, כי הרבה פעמים זה מדבק!

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

למה כשאנשים כועסים הם צועקים אחד על השני?

"איש חכם ביקר עם תלמידיו בנהר ופגש על שפת הנהר קבוצה של בני משפחה הצועקים בכעס אחד על השני. הוא פנה אל תלמידיו, חייך ושאל: "למה כשאנשים כועסים הם צועקים אחד על השני?"

תלמידיו חשבו לזמן מה, ואז אחד מהם אמר: "אנחנו צועקים בגלל שאנחנו מאבדים את הרוגע שלנו". "אבל למה אתה צריך לצעוק כאשר הבן אדם השני כל כך קרוב אליך, הרי אתה יכול להגיד לו בעדינות את מה שיש לך להגיד?" התלמידים החכמים נתנו תשובות נוספות, אך אף אחת מהן לא השביעה את רצונו של השני.

לבסוף האיש החכם  הסביר: "כששני אנשים כועסים אחד על השני, הלב שלהם מתרחק מאוד. כדי להתגבר על המרחק הם חייבים לצעוק כדי לשמוע אחד את השני. ככל שהם כועסים יותר, הם צריכים לצעוק חזק יותר."

"ומה קורה כששני אנשים מתאהבים? הם לא צועקים זה על זו, אלא מדברים ברכּוּת, בגלל שהלב שלהם קרוב מאוד זה לזו. המרחק ביניהם או שאינו קיים או שהוא קצר מאוד." האיש  המשיך:

"מה קורה כאשר הם אוהבים זה את זו אפילו יותר? הם לא מדברים, הם רק לוחשים. וכך, אהבתם אפילו מתחזקת. לבסוף, הם אפילו לא צריכים ללחוש. הם רק מביטים זה בזו וזהו. וזה כמה קרובים שני אנשים יכולים להיות כאשר הם אוהבים אחד את השני." סיפור ממקור לא ידוע

נקודה למחשבה

אהבה היא לא במילים, אהבה היא במבטים.

כאשר אתם מתווכחים, אל תתנו ללב שלכם להתרחק. אל תגידו מילים שירחיקו אתכם זה מזה. ואם לא תקפידו על כך, חלילה יגיע היום בו המרחק יהיה גדול כל כך שלא תמצאו את הדרך חזרה

שימו לב:

  1. שאפשר להסכים שלא מסכימים
  2. היזהרו שהויכוח לא הופך לריב, כי בנקודה זו מתחילים להתחשבן על דברים שלא קשורים.
  3. ושימו לב שאתם מתווכחים, לא בשביל לנצח אלא בשביל לברר את האמת

מאחלת לכולנו למצוא את הדרך לקרוב לבבות עם עצמנו, עם הקרובים לנו, עם אלו שפגעו בנו וגם במערכות היחסים שלנו החיצוניות עם העם, המדינה והסביבה שלנו.

מי יעזור לאהבה- סיפור לכבוד טו באב


לפני שנים רבות היה אי ובו שכנו כל הרגשות: שמחה, עצבות, ידע וכל השאר- ביניהם, גם אהבה. באחד הימים, הודיעו לכל הרגשות, שהאי עומד לשקוע. כל הרגשות החלו בהכנות נמרצות לקראת העזיבה: הם תיקנו סירותיהם, ארזו חפציהם ולאחר שהכל היה מוכן, הם החלו לנטוש את האי אחד אחרי השני.

כולם, מלבד אהבה, שסירבה לעזוב את האי והחליטה להישאר עד הרגע האחרון


כשהאי כמעט שקע, החלה אהבה לקרוא לעזרה. היא ראתה את עושר, ששט בסביבה על ספינת הפאר המוזהבת שלו, וקראה לו: "עושר, האם אתה יכול לקחתני עמך?" "לא, אינני יכול. ספינתי מלאה בזהב, כסף ויהלומים, אין מקום פנוי עבורך", השיב עושר.

אהבה החליטה לבקש עזרה מגאווה, שגם היא שטה לה להנאתה אל מול חופי האי, בסירה יפהפייה:

"גאווה, בבקשה עזרי לי!", התחננה אהבה, אך גאווה השיבה: "אני לא יכולה לעזור לך. את רטובה כולך, ואת עלולה לגרום נזק לסירתי".

עצבות הייתה אף היא בסביבה ואהבה קראה לה: "עצבות, תני לי לבוא עמך!" אך עצבות השיבה: "אהבה, אני מצטערת, אך אני כל-כך עצובה ואני רוצה להיות לבדי".

גם שמחה חלפה על פני אהבה, אולם היא הייתה כל-כך מאושרת ושמחה, שהיא אפילו לא שמה לב לקריאתה הנואשת של אהבה.

לפתע נשמע קול: "בואי אהבה, אני אקח אותך". היה זה מישהו קשיש. אהבה הרגישה כה מבורכת ונרגשת, שהיא אפילו שכחה לשאול את שמו. כאשר הם הגיעו לאדמה יבשה, הקשיש פנה לדרכו. אהבה, שהבינה כמה אהבה שוכנת בקשיש, שאלה את ידע, קשיש אף הוא, מי היה זה שעזר לה. "

היה זה זמן", השיב ידע. "זמן?" שאלה אהבה.

"אבל מדוע שדווקא זמן יעזור לי? ידע חייך בתבונה ואמר: "מכיוון שרק הזמן מסוגל להעריך את גדולתה של האהבה"

נקודה למחשבה

לפעמים אנו מעריכים ומוקירים משהו או מישהו רק אחרי שמאבדים אותו. הזמן מסייע לנו להבחין בין העבר לעתיד ולמעשה אין כמעט דבר שקורה בחיינו שאינו נוגע במושג הזמן. הזמן הוא אובקטיבי וסוביקטיבי, אך הוא תמיד פה נוכח.

לפעמים, הדבר שנראה הכי גרוע, עשוי להיות קרש הקפיצה של חיינו.

היו סבלניים, חיו כאן ועכשיו. תעריכו את מה שיש, תיהנו מהזדמנויות ומההנאות הקטנות. קבלו ואהבו את עצמכם וזיכרו גם לאהוב את הסובבים אתכם.

זיכרו כי כל מה שאתם אומרים על אחרים, ואיך שאתם מתייחסים אלייהם, ככה אתם רואים את עצמכם. ואם אנשים היו מקשיבים למה שהם אומרים על אחרים, הם היו יודעים מה הם חושבים על עצמם.

הסליחה פותחת את השער לאהבה פנימה והחוצה ומאפשרת לנו להכיל, לקבל, לשחרר ולהתנהל מול שאר הרגשות "באי"
מול כעס, אכזבה, גאווה, עצבות
ואפילו מול השמחה
ושתמיד נאהב את עצמינו ונדע לאהוב את
האחר 

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

איך להיות מאושר גם כשאין לך כלום?

רוב האנשים בטוחים שמשהו צריך להשתנות שם בחוץ כדי שהם יהיו מאושרים. וזו לא לגמרי טעות. ברוב המקרים, רמת האושר שלנו אכן עולה כאשר אנו מקבלים את מה שרצינו, אך האושר הזה, פעמים רבות הוא זמני וחולף מהר.

אגדה אינדיאנית

אגדה אינדיאנית עתיקה מספרת על שבט אחד שהיה במלחמה מתמדת עם שבטים אינדיאנים אחרים. שבט זה פגע זלזל וחי ללא ערכי מוסר. עד שיום אחד זקן אינדיאני זימן אחדים מהשבט לישיבה כדי לנסות להציל את המצב. הדרך היחידה שהוא מצא היא לקחת מהם את סוד האושר.הוא חשב רבות היכן יוכל להחביא אותו, כדי שהאדם לא ימצא ולבסוף מצא את התשובה. הזקן החליט להחביא את סוד האושר עמוק עמוק באדם עצמו. המקום היחיד שלא יחשוב האדם לחפש בו. האגדה מספרת כי מאותו היום האדם חופר ומחפש את מקום האושר, למרות שהוא מצוי כבר עמוק עמוק בתוכו. חבוי, סמוי וכל שנותר לאדם הוא להתבונן פנימה לפתוח את הדלת להושיט יד ולהשאיר את הדלת פתוחה לרווחה.

לא צריך לדחות את העתיד

אתם לא חייבים לחכות לרגע שתהיי חופשיים. אתם לא צריכים לדחות את העתיד.
אנחנו עוברים מסע, דרך ארוכה בחיים שיש בה מכשולים, באתגרים והזדמנויות.

לפגוש את עצמי בגיל 16

מארק טווין אמר שהחיים היו מאושרים פי כמה, אילו יכולנו להיוולד בגיל שמונים ולהגיע בהדרגה אחורה לגיל 18.

ואם הייתם עכשיו בגיל שלכם פוגשים את עצמכם בגיל 16, איזו עיצה תתנו לעצמכם, כדי שתגיעו לגיל שלכם היום ותהיו מאושרים יותר?

כל אחד יכול אך לא מוכן

רוב האנשים בטוחים שמשהו צריך להשתנות שם בחוץ כדי שהם יהיו מאושרים. וזו לא לגמרי טעות. ברוב המקרים, רמת האושר שלנו אכן עולה כאשר אנו מקבלים את מה שרצינו, אך האושר הזה, פעמים רבות הוא זמני וחולף מהר.

הכל זמני ובסוף… זה יעבור

אך, חשוב להבין שהכל זמני. העולם בנוי בממחזוריות מדוייקת שיש בה רגעי הצלחה שבהם דברים מגיעים אלינו ואנחנו פורחים ויש גם מחזוריות של כישלון של משבר שיש דברים שמתפרקים ועלינו לשחרר אותם כדי ליצור מקום להתרחשויות חדשות, או לאפשר שינוי לנוכח המציאות שהגיעה.

הדרך אל האושר היא לפגוש את האומץ והחופש שנמצאים בפנים

נכון הלב שלנו נדרש לעבודה קשה והחיים יוצרים שינויים כל כך תובעניים ובכל זאת לא משנה איפה אתם נמצאים במסע אפשר להתחיל ברגע זה להנות מהפירות שבדרך.

האומץ והחופש נמצאים בפנים אצל כל אחד ואחת מכם הם מחכים שתתעוררו כי עמוק בפנים אתם יודעים שאנחנו חופשיים וומסוגלים ליהנות ולאהוב את החיים האלה לא משנה מה יקרה וקורה.

כי החופש והאושר הזה נמצאים ומתחילים במקום שבו אתם נמצאים ברגעים האלו ממש!

צעד ראשון לאושר

בכדי להכניס אושר לחיינו חשוב להתחיל בצעד אחד קטן: תשאלו את עצמכם: מה יעשה אותי היום מאושר? מה ישמח אותי? מה יגרום לי חיוך? מה יהפוך את היום הזה ליום מיוחד?

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

איך אפשר לראות את מעלותיו של האחר

היום, אנו חיים בתקופה אחרת ולא מוכרת. וכמה קל לנו להיגרר לאשמה כעס, שיפוטיות ושינאת חינם שהכל כל כך טעון ובלחיצת כפתור אנו עלולים לאבד אמונה ותקווה ולהיגרר לשינאת חינם.

עד כמה אנו נופלים למערבולת של הכעס כלפי אחרים ולא מצליחים לראות את מעלותיו באותו הרגע.

המחשבות שלנו לגבי העבר הן זיכרונות. וזיכרונות אי-אפשר לשנות – זהו משהו קיים וקבוע. ישנה רק דרך אחת להמתיק את הזיכרונות והיא דרך הסליחה והחמלה. כדי להתגבר על רגשות כמו פחד, כעס, נקמה, בושה או אשמה אפשר לבקש סליחה לסלוח לפתח חמלה , להתנצל, להתחרט ולהתפייס.

סיפור

באפריקה ישנו שבט, שבו כאשר מישהו מתנהג בחוסר אחריות, פגע באחר וכד' הוא נלקח למרכז הכפר. כל עבודה נפסקת באותו רגע וכל אנשי הכפר נאספים ביחד ומספרים על תכונותיו הטובות, מעשיו הטובים וכל הדברים הטובים שקשורים באותו אדם, כדי לזכור שבכל אחד יש גם צדדים טובים. לבסוף שוברים את המעגל והנאשם חוזר לכפר וכולם חוגגים. כך סולחים לו.

חמלה

חמלה הוא אחד הרגשות המרפאים ומאפשרת לקבל את העובדות של מה שקרה באותה סיטואצייה מבלי לשפוט את האדם עצמו. כשאנחנו בחמלה, אנחנו לא ממהרים לשפוט, כפי שהתרגלנו לעשות אלא מחפשים ואף יכולים לראות את האנושי שבמצב ולהגיב אחרת.

אין זה אומר שאני מצדיק את התנהגות האחר או נותן לגיטימציה למעשה, אלא אני "נכנס לנעלי האחר' ומבין שהוא התנהג בצורה שגוייה לפי המציאות וארגז הכלים שהיה באותו הרגע ברשותו.

והחמלה והסליחה לוקחת את הצער, הכעס והעצבות ומביאה במקום שקט נפשי ושלווה. סליחה משחררת את המחסומים, את האנרגיה השלילית, את מה שלא צריך לשמור בגוף – את מה שמזיק וצריך להפטר. מה שלא סלחת תקוע לך בפנים. מה שאתה סולח ומבקש סליחה אתה משחרר.

# 'לטעות זה אנושי, לסלוח זה אלוהי' אלכסנדר פופ# **#סיפור_לשבת על:*** **איך אפשר לראות את מעלותיו של האחר?*** **איך למצוא חמלה כשמישהו פוגע ואיכזב אותנו?*** **עיצה קטנה שיכולה לעשות לכולנו טוב יותר**# 🌺#**שבת_שלום**🌺

Posted by Hedy Hazzan on Thursday, July 16, 2020

תרגיל

רישמו את נקודות האור אצל אדם אשר אתם כועסים עליו. אדם אשר פגע או איכזב אתכם.
רישמו רק את מעלותיו. האירו בפנסו ומיצאו את החוזקות ומה הדברים הטובים שבו.
כן בהתחלה זה לא פשוט אך, התאמצו כי רק משם נמצא כולנו את נקודת האור, האמונה והתקווה.

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

כמה זה/אני שווה?

אב, אמר לבנו
זה שעון שסבא שלך הוריש לנו והוא בן יותר מ -200 שנה

אבל לפני שאני נותן לך אותו, לך לחנות שעונים ברחוב הראשון

ותגיד לו שאני רוצה למכור אותו ולראות כמה הוא שווה

”הבן הלך ואז חזר לאביו ואמר, "השען הסכים לשלם 5₪ בגלל שהוא ישן"

האב אמר לבנו: "לך לבית הקפה".הוא הלך ואז חזר ואמר: "הוא היה מוכן לשלם 10₪, אמר לאבא"."גש למוזיאון והראה להם את השעון הזה".

הבן חזר ואמר לאביו "הם הציעו לי מיליון דולר עבור הנכס העתיק הזה".האב אמר: "רציתי ליידע אותך שהמקום הנכון מעריך אותך בערך הנכון שלך, אל תשים את עצמך במקום הלא נכון ,אל תישאר במקום שלא מתאים לך"

נקודה למחשבה

הערכה העצמית שלכם מתחילה ראשית בכם. האמינו בעצמכם הביטו ללא חשש בחוזקות ובכישורים שיש לכם להציע לעולם ללא קשר לתגובות הסביבה. נחישות, אמונה והתמדה יובילו אתכם בדרך זו להצלחה ולחיים טובים יותר עבורכם.

האחרים אינם מנהלים את חייכם רק לכם האפשרות לבחור מי האנשים שיקיפו את עולמכם. ואם אדם אחר לא עמד בציפיות שלכם, או אמר משהו שהעליב, הכעיס ופגע בכם, עיצרו. אל תגיבו ישר, גלו חמלה כלפיו והבינו ש"זה שלו ולא שלכם".

להיעלב ולכעוס זה חשוב ואם חשתם כך תנו לזה מקום, אך הביטו עד כמה יצרתם לעצמכם תסריט שעלול להתגלגל לסרט שלם שעלול לעכב חיים שלמים. כי זו הדרך של האחר להתמודד עם המציאות.

אל תשפטו לפני שאתם יודעים את כל התמונה. הושיטו יד לעזרה, אך זיכרו שלא תמיד האחר מושיט את ידו אליכם, או שלא תמיד ניתן להציע. במקרה כזה, הניחו לאחרים להתמודד עם מצבם, תנו להם למצוא את החתיכה החסרה שלהם בפאזל החיים,

כי אדם יכול לפגוש אדם אחר עד העומק בו פגש את עצמו

וזיכרו שהאנשים/המקום הנכון, מעריך אתכם בערך הנכון שלכם, אל תשימו/תקיפו את עצמכם במקום/אנשים הלא נכונים, אל תישארו במקום שלא מתאים לכם, גם אם זה ידוע, מוכר ואפילו…נוח"

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

סיפור על על קבלת האחר גם אם מעד

לפי הרמב"ם שלושה דברים שאדם צריך לעשות כדי לשוב בתשובה על מעשה שעשה

  1. עזיבת החטא
  2. חרטה
  3. תיקון וקבלה לעתיד

'פעם אדם בן 40 – פגש איש זקן – פנה אליו ואמר: שלום עליכם.
הזקן השיב בנימוס: עליכם השלום. ניגש בן ה- 40 לזקן ואמר לו: "אתה זוכר שהיית המורה שלי בכיתה לפני בערך 30 שנה?"
השיב הזקן: "לא, אני לא זוכר." הביט בו ושאל:"מה אתה עושה בחיים?"
ענה הצעיר: "אני מלמד בכיתה. כמו שאתה היית מלמד לפני 30 שנה."
"איזה יופי", אמר הזקן. שאל הצעיר: "אתה יודע למה כיום אני מלמד בכיתה?"
"למה?" שאל אותו הזקן. ענה לו הצעיר: "בעצם, זה בזכותך. בעקבות סיפור שקרה לי אתך לפני 30 שנה כשהיית המלמד שלי בכיתה".
"באמת?" השיב הזקן בהתפעלות. "ספר לי על כך".

וכך סיפר הצעיר לזקן: "הייתי ילד בכיתה ואתה היית המלמד שלי. בזמן הזה נהוג היה שכל ילד שהגיע לגיל בר מצווה, היה מקבל מתנות וספרים וגם שעון יפה לכבוד בר המצווה.
יום אחד הגיע ילד עם שעון יפה. אותו ילד עדיין לא הגיע לגיל בר מצווה. כולם התפעלו מהשעון כמה הוא יפה ומבריק. כולם באו להסתכל. כולם קנאו בו כי זה היה שעון ממש יפה.
כשהגיע זמן ההפסקה, השאיר הילד את השעון על השולחן והלך.
כשהוא חזר – הוא ראה שהשעון נעלם והצטער מאוד.
אחרי ההפסקה הילד ניגש אליך – המלמד, מצומרר כולו ואמר לך שהשעון היקר שלו נעלם מהשולחן.
הדבר חרה לך מאוד.ביקשת מהילדים לשבת ואמרת:
'מי שלקח את השעון שיחזיר'. ואף אחד כמובן לא החזיר את השעון.
אז אמרת: 'טוב ילדים, כולם לעמוד ליד הקיר בעיניים עצומות'.

עברת מאחד לאחד ובדקת לנו את הכיסים. עד שהגעת אליי ומצאת את השעון אצלי בכיס
אני הייתי בטוח שתעשה לי דברים נוראיים. אבל לא. לקחת את השעון והתיישבת חזרה על הכסא שלך, ביקשת מכולם לחזור למקומותיהם ואמרת
ילדים, דעו לכם, שזה שלקח את השעון הוא לא גנב, הוא נכשל ומעד באופן חד פעמי וצריך לתת לו את האפשרות לתקן
הוא לא ילד גנב והוא לא ילד רע
הוא פשוט ילד שנכשל

באמת התחרטתי על זה שלקחתי את השעון ומה שאמרת לילדים היה בשבילי ממש כמים קרים על נפש עייפה. אבל הייתי בטוח שאומנם אמרת לכולם לעצום את העיניים, אבל שאני אחטוף ממך באופן אישי בארבע עיניים. וחיכיתי וחיכיתי. אבל סוף היום הגיע ולא עשית לי כלום ולא אמרת לי כלום.
גם למחרת לא אמרת לי כלום.עבר שבוע ולא שמעתי על זה שלקחתי את השעון מילה אחת.
כך, לאט לאט העניין נשכח וזהו.

כל כך התפעלתי מזה שהחלטתי שאם זה הכוח של מלמד, גם אני רוצה להיות מלמד. ולכן זה מה שאני עושה היום.ותגיד לי עכשיו המורה, זוכר שאני הילד שלקח את השעון?"

הזקן השיב לו: "לא!" "אני לא מבין", אמר הצעיר, "אבל הרי ראית אותי."
והזקן השיב: "מה פתאום, דע לך שגם אני עצמתי עיניים כדי "לא " לדעת מיהו התלמיד שלקח את השעון ולו כדי " לא " לקבל רושם רע על אותו ילד …' (מקור לא ידוע)

נקודה למחשבה

אף אחד לא מושלם בעולם הזה. כולנו אנושיים ולעיתים עושים טעויות ונופלים. אל תשפטו אדם על מעשה אחד. סילחו ותנו הזדמנות לאחרים,ת ללמוד ולהבין את טעותם, כי 'טעות היא לא טעות אלא אם כן למדתם ממנה לקח'.

גלו חמלה, כי אף פעם אינכם יודעים מדוע האדם האחר התנהג כפי שהתנהג. נכון, לעיתים ישנה התנהגות שחוזרת על עצמה והאחר אינו למוד מטעותו וממשיך לפגוע ולפעמים הוא עדיין לא הבין את המחיר , או את הדרך לתקן.

אנשים אינם רעים מטיבעם גם כשהם פוגעים. הם מתנהגים כך, כי זו הדרך שלהם להתמודד עם הסיטואציה. אל תתדבקו בכעסם והיזהרו לא להיכנס למלכודת של 'כדור שלג', שכולו מריבות והתחשבנויות.
לסלוח לאחר, אין זה אומר שאני מצדיק את התנהגותו, או נותן לגיטמצייה למעשיו. לסלוח הכוונה לשחרר את עצמי מסבל ומכאב וגם… לתת לאחר הזדמנות לתקן.

כמה חשוב שנהיה רגישים לזולת ולאחרים ואם אתם פגעתם

גם ללא כוונה הביעו חרטה, קחו אחריות ובקשו סליחה.

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

שלושת המסננות לפני שאתם אומרים משהו לעצמכם או לאחרים

אדם אחד בא לסוקרטס ואמר: "שמעת מה אומרים על הידיד שלך"? "לא", ענה סוקרטס, "אבל לפני שאתה מספר, תגיד לי, האם העברת את השמועה על ידידי דרך שלוש המסננות?" "אילו מסננות", שאל האורח.

המסננת הראשונה, מסננת האמת

האם אתה בטוח שהדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא אמת"? האורח היסס: "בעצם אני לא בטוח. אני רק שמעתי את הסיפור ממשהו אחר". "אז אתה לא באמת יודע אם זה נכון או לא".
"ומהי המסננת השניה"?

"המסננת השניה" "היא מסננת הטוב

האם הדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא דבר טוב?" "להיפך", אמר האורח, "זהו משהו לא נעים אפילו קצת רע". "אם כן…"אמר סוקרטס, "אתה רוצה לומר לי משהו שעלול להיות רע על מישהו, למרות שאתה לא בטוח שהוא נכון?"

"המסננת השלישית היא מסננת השימושיות”

“האם מה שתספר לי הוא דבר שאוכל לעשות בו שימוש ממשי? אמר האורח: "לא, אין זה נחוץ ושימושי עבורך". "ובכן"", סיכם סוקרטס, "אם מה שאתה רוצה לספר לי אינו בהכרח דבר אמת, הוא לא טוב ואפילו לא שימושי, למה לספר לי אותו או למישהו אחר?"

נקודה למחשבה

שימו לב, עד כמה אנו פועלים, חושבים, מדברים ומתנהגים על אוטומט מבלי לחשוב לרגע. כמה רכילות ולשון הרע מכערות את עולמנו ויוצרות שינאה. עד כמה אנו נוטים להסיק מסקנות מהר מידי לפני ששואלים, בודקים או מאמינים לכל מה שאנו שומעים.

כמה חברים אנחנו מפספסים בדרך בגלל שפיטה וביקורת שגוייה ובגלל שאיננו עוצרים להכיר אותם? מה יוצא לנו מזה שאנו מדברים רעות על אדם אחר והאם אנחנו היינו רוצים שידברו עלינו כך מאחורי הגב?אז סיפרו עד 10 וזיכרו כי גם אם האחר הוא לא כמוך – אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך ובמקום טינה, כעס, אשמה ונקמה, תנהגו כלפי האחר בחמלה, סלחנות ובאהבה, כפי שהייתם נוהגים כלפי עצמכם.

ביחרו להתבונן:האם מה שיש לי להגיד עובר דרך שלושת המסננות, האם הפעולה שברצוני לבצע נחוצה בדיוק עכשיו, או שכדאי קודם לחשוב על ההשלכות שיגיעו ועל התוצאות?זיכרו וביחרו להגיב על פי שלושת המסננות: מסננת האמת, מסננת הטוב ומסננת השימושיות- זה רק יעזור לכולנו לראות את עצמינו ואת העולם הרבה יותר טוב!

לסיפורים נוספים- לפעמים צריך רק להקשיב

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

האם תוכלו לשכנע את עצמכם להפסיק ולספר לעצמכם סיפורים ולדמיין סרטים?

השאלה המאתגרת הזו , מזכירה לי סיפור ידוע מן המקורות היהודיים שמצאתי לאחרונה בספרייה של אבי ז"ל:

סיד יהודי ושמו יצחק חלם שעליו לנסוע לפראג, שם ימצא אוצר מתחת לאחד הגשרים הראשיים. הוא מחליט לצאת לדרך, אולם בהגיעו לפראג הרחוקה, הוא מגלה שלא יוכל לחפור מתחת לגשר, משום שאנשי משמר המלך יושבים שם.בעודו מהלך אנה ואנה ליד הגשר שם לב אליו ראש השומרים ושאל אותו לפשר מעשיו. יצחק מספר לו על חלומו, וכתגובה השומר לועג לו, ואומר לו שגם הוא חלם חלום, שמתחת לתנור בביתו של יהודי ושמו יצחק מסתתר אוצר! הוא מוסיף כמובן, שלדעתו, אסור להאמין לחלומות, ושהחסיד עשה טעות בבואו עד לפראג רק מכוח חלום.אז הבין החסיד יצחק שמטרת בואו לפראג הייתה רק כדי לשמוע זאת, שבעצם האוצר נמצא ממש מתחת לאפו. חזר לביתו, חפר מתחת לתנור, מצא את האוצר והתעשר"

נקודה למחשבה

עד כמה אתם מחפשים אושר, שמחה, שקט ושלווה בחוץ?

מתי בפעם האחרונה בדקתם מה קורה בפנים, אצלכם, איזה אוצרות יש שם?

לעיתים עלינו לנדוד הרחק מביתנו, רק כדי לגלות שכל הדרוש לנו, ואף יותר מכך כבר היה ברשותנו, עוד בטרם יצאנו למסע, כי אנחנו מחפשים פתרונות בחוץ אצל אחרים, או שאנחנו מחכים להזדמנות שתיפול עלינו.

הרבה נמצא בפנים, הרבה שהוא לפעמים גם מספיק למלא חלל גדול ועצום, חלל כזה שמחפשים להשלים אותו בחוץ.אז אם אתם כבר נמצאים בכזה מסע.

הביטו במראה שלכם , תפקחו שם עיניים, תשאלו את עצמכם שאלות, תאמינו בעצמכם והכי חשוב שימו לב גם להינות מהדרך כי שם אתם יכולים למצוא "תיבה אוצר", שיש בה הרבה ייכולות, כישורים ואפילו אומץ לשנות ולשפר משהו.

לסיפורים נוספים- סיפור על עיר השמש – סיפור של אבא שלי

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

סיפור על החתיכה החסרה

מורה הביאה בלונים לבית הספר וביקשה מהילדים לנפח את הבלונים ושכל אחד יכתוב את שמו על הבלון. לאחר מכן הם התבקשו להשליך את כל הבלונים למרכז, בזמן שהמורה עירבבה אותם מקצה לקצה. המורה נתנה להם 5 דקות למצוא את הבלון, כל אחד עם שמו. הילדים התרוצצו, ניסו מאוד אבל ככל שהזמן עבר, אף אחד לא מצא את הבלון שלו

ואז המורה אמרה להם לקחת את הבלון הכי קרוב אליהם ולתת אותו לאדם ששמו עליו. תוך פחות משתי דקות לכולם היה בלון משלהם.

נקודה למחשבה

בלונים הם כמו אושר. אף אחד לא ימצא אם יחפש רק את שלו בלבד. במקום זאת, אם לכולם יהיה אכפת זה מזה, אולי נמצא את האושר מהר יותר.

העולם מורכב מפרטים שכל אחד חשוב. הרבה אנו משקיעים בלחפש ולחבר לתמונה שלמה של החיים שלנו. לא תמיד זה אפשרי, לפעמים זו תמונה הרבה יותר גדולה או אוסף של תמונות מיצירה אחת של האנושות כולה שתמיד נשאף לשלמותה.

לשם כך דרושה חמלה. התחילו בעצמכם, זה מדבק! נסו להיות פחות שיפוטיים. אתם אף פעם לא יכולים לדעת מה באמת קורה בחיים של האחרים. אין לנו מפתח סודי למוח של האחרים ורובנו מספרים לעצמנו סיפורים וסרטים שיוצרים כאב, כעס וסבל שלא תמיד מוצדק ונכון. אם ניתן לשאול ולברר עשו זאת ואם לא, שחררו. הבינו שזו הדרך של האחרים להתמודד עם הסיטואציה. זה שלהם בלבד. כנסו לנעלי האחר וגלו שם חמלה, הבנה קבלה וסליחה. לימדו לבקש עזרה, לקבל את השונות, להכיל ולהרפות (מבלי להסכים תמיד).

לסיפורים נוספים– סיפור הכובעים והקופים

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן


1 2 3 4 5 6 7 8