יש לך תחושה שמשהו תוקע אותך בחיים?

חוק העדר

חוק העדר

איש אחד סיפר על מקרה שקרה לו פעם כשהיה תלמיד בבית ספר.

באחד הבקרים הציב המורה לפיסיקה טלסקופ בחצר בית הספר כדי שהתלמידים יוכלו לראות כוכב לכת ואת הירחים שלו.

הוא היה התלמיד האחרון מבין 40 תלמידים שעמדו בתור לתצפית. התלמיד הראשון צעד לטלסקופ, הביט דרכו וכשהמורה שאל אם הוא רואה משהו, אמר לו התלמיד שלא והמורה הסביר לו איך לכוון את הטלסקופ עד שהתלמיד אמר לבסוף שהוא יכול לראות את הכוכב והירחים.

בזה אחר זה פסעו התלמידים אל הטלסקופ וראו מה שהיו אמורים לראות.

אך, שאותו אדם, זה שהיה התלמיד האחרון, הסתכל לטלסקופ הצהיר בפני המורה שלא רואה דבר. "אדיוט" אמר המורה וכעס על התלמיד האחרון, "אתה צריך לכוון את העדשות ולהתאמץ יותר". אותו תלמיד חזר ואמר שהוארואה הכל שחור.

המורה שיצא מגדרו הסתכל בעצמו דרך הטלסקופ ולפתע הבין שמכסה העדשה עדיין כיסה אותה וכל התלמידים לא ראו דבר.

סיפור ממקור לא ידוע

נקודה למחשבה

מכירים את חוק העדר?

למה עלינו להפעיל "הגיון בריא", אם אחרים כבר עשו זאת?
עד כמה זה גם קורה לכם, שאתם מחכים התנהגויות של אחרים מבלי לעצור לרגע ולראות האם זה אמיתי, נכון או לא נכון?

אז חישבו לפני שאתם עושים, מדברים, ופועלים. סיפרו עד 10 ובזמן הזה התבוננו מסביב והקשיבו גם לתחושת הבטן שלכם.

אנשים רבים נוהגים לאמץ באופן אוטומטי מה שהאחר עושה, כי הם חושבים שיהיה חכם יותר לעשות מה שהאח/רים עושים

"אל תלכו לאן שהשביל מוביל, במקום זה לכו למקום שבו אין שביל ותשאירו עקבות" צ'ארלס ברוור

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

לפעמים צריך רק להקשיב

לפעמים צריך רק להקשיב

בכיכר השוק ישבו להם ארבעה קבצנים. אדם שעבר בשוק השליך לעברם מטבע.

ארבעת הקבצנים היו מאושרים והחלו לחשוב מה יקנו במטבע שקיבלו.

"יש לי רעיון מעולה, בואו נקנה במטבע הזה "פן" זה בטוח ישביע את כולנו", אמר הקבצן הראשון שהיה ספרדי.

"מה פתאום, בואו נקנה במטבע הזה "אקמק", אמר הקבצן השני שהיה טורקי.

"אני לא מוכן להקשיב לשטויות האלו, לא "פן" ולא "אקמק" , אני אומר שנקנה בו "חובז", אמר הקבצן השלישי שהיה ערבי.

"אתם שלושתכם מדברים שטויות, האיש השליך את המטבע אלי ואני זה שאקבע! אני רוצה "ברוט", אמר הקבצן הרביעי שהיה גרמני.

הם המשיכו להתווכח זה עם זה ורגע לפני שהויכוח התלהט עדכדי תגרה, עבר לידם רוכל עם מגש עמוס לחמים וצעק לכל עבר "לחם! לחם!".

ארבעת הקבצנים נעמדו על הרגלים בו זמנית, הרימו יד לקרוא לרוכל, שלפתע… עצרו, הסתכלו זה על זה ופרצו בצחוק גדול, כי הם הבינו שארבעתם רצו לחם, אך כל אחד אמר זאת בשפה שלו.

סיפור ממקור לא ידוע

נקודה למחשבה

לפעמים, מבחינתנו, זה מובן מאילו שאנחנו מדברים הכי ברור שאפשר וזה האחר שלא מבין אותנו.

הפתרון הוא להקשיב. כן, להקשיב לדברי האחר לפני ששופטים. לספור עד 10 לפני שמגיבים ולהבין שמה שברור לנו לא בהכרח ברור לאחרים.

וזיכרו, למילים יש כוח ובכל השפות ותקשורת היא אחד מאבני היסוד בכל מערכת יחסים.

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

האם יש זכות קיום לסליחה?

האם יש זכות קיום לסליחה?

עולם בלי סליחה \ נחמה מור

היה היה מלך בממלכה מפוארת, שיום אחד הוא קם בשעה מאוד מוקדמת , התהפך על המיטה , התהפך על המיטה …ולא הצליח להרדם חזרה .

ולפתע שמע את הטבחית הראשית ,במריבה קולנית עם משרתת זוטרית .
המריבה להמשיך היתה יכולה ,ללא המשרתת הזוטרה  בקשה סליחה , והטבחית קבלה את הסליחה  והשתתקה וישר חזרה  לה לעבודה ….. ולמלך שלנו שהתהפך במיטה …..התחיל פתאום לשעמם נורא !!!!

ואז הוא התחיל לכעוס "הכל בגלל המילה סליחה …"אם המשרתת לא היתה אומרת אותה , שתיהם היו ממשיכות במריבה ,ולי היה מענין נורא  !!!!!

קרא המלך ליועץ המלכותי ואמר:
"אסור לאיש להגיד יותר סליחה החל ממחר "

בכל המדינה הוציא כרוזים , ותלו מודעות במדינה שלנו אין יותר סליחות !!!! ואיש או אישה שיתפסו אומרים סליחה יענשו על כך בחומרה !!!!!

בבוקר למחרת קם האיש השעון צלצל והוא נשאר  אדיש , לפתע התעורר מהר והבין שהוא לעבודה מאחר הוא נהיה עצבני , וכעס על הילדים והאישה . ורגע לפני שיצא הבין שטעה אבל אם יגיד סליחה , יענש בחומרה . ולכן הוא עזב את הבית בשתיקה …והאישה  נשארה פגועה, וממש לתפקד לא יכלה .
והילד שנדחף באוטבוס לתור  ואנשים אמרו לו "הי ילד חזור לאחור " רצה להגיד סליחה וללכת לסוף השורה אבל הרי זה אסור, אז הוא רק הלך לסוף התור ,אבל האנשים כבר היו עצבניים ואמרו " תראו איך היום הילדים לא מחונכים ""ואיזו חוצפה …" והילד שהצטער נורא …והבין שאכן טעה שתק כי אסור להגיד סליחה ונשאר עם רגשי אשמה .

אז באמת כולנו טועים מורים ילדים , הורים מנהלים אנשים ברחוב בחנות המוכרים , אבל שאסור להתנצל על טעות שקרתה מסביב קטסטרופה בלגן נורא.

וגם בממלכה ,,,,המשרתים רבים עם הטבחים  היועצים רבים עם השרים והכל מהומה אחת גדולה ,והמלך שמח כי מענין נורא !!!!והאנשים כועסים , ולא מתפקדים אכולים ברגשי אשמה ,חסרה להם מאוד המילה סליחה …כל טעות קטנה הופכת למהומה גדולה !!!!!

והממלכה לתפקד הפסיקה מרוב מריבות אין ארוחות , אין ישיבות ופתאום המלך רעב , אבל אין ארוחה כי כולם עסוקים במריבה אחת גדולה ….הארמון מאוד מלוכלך !!!!כי מרב מריבות לא זורקים את הפח .

והמלך שמבין שטעה , קורא מהר ליועץ המלכותי ,ובכח הצליח להוציא אותו מריב טפשי !!!!

והמלך צווה  בבקשה תגיד לכל הממלכה שמרגע זה מותר להגיד סליחה

וראו זה פלא לאט לאט הכל נרגע הדברים חזרו לשגרה .
אנשים נראו יותר שמחים את הסליחה הם יותר מעריכים

ותמיד שקורת מריבה הם ממהרים להגיד סליחה
לפני שהמלך יגזור גזרה משונה

אז מה אתם אומרים האם יש לסליחה זכות קיום בעולם?

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

רוח הסליחה

רוח הסליחה

מספרים על שני חברים שהלכו יחד במדבר. במהלך המסע, החל להתעורר בין השניים ויכוח סוער וחבר אחד סטר על לחיו של החבר השני. החבר שקיבל את הסטירה לא החזיר מכה ולא אמר מילה רעה. במקום זה הוא הרים מקל וכתב על החול:
היום, החבר הכי טוב שלי סטר לי בפרצוף!
השניים המשיכו במסעם, עד שמצאו נווה מדבר והחליטו לטבול בו. החבר האחד נכנס למים ושכשך בהם בלי בעיה ואילו החבר השני, שקיבל את הסטירה, נסחף לאיזור של מים עמוקים והחל לטבוע.
חברו מיהר לשחות לעברו ולמשות אותו אל הגדה. לאחר שהתאושש, חרט החבר על האבן הקרובה:
היום החבר הכי טוב שלי הציל את חיי!
החבר שסטר והציל מטביעה, הסתכל בו בפליאה ושאל:
אחרי שפגעתי בך כתבת בחול ועכשיו אתה חורט על אבן – למה?
הסתכל עליו החבר השני וענה:
כשמישהו פוגע בנו אנחנו צריכים לכתוב את זה על חול כדי שרוחות של סליחה יוכלו למחוק מה שהיה, אבל כשמשהו טוב קורה או כשמישהו עושה עבורינו דבר נפלא, עלינו לחרוט זאת באבן כך ששום רוח לא תוכל לטשטש את מה שהיה.
(סיפור ממקור לא ידוע)

נקודה למחשבה,

כל הסיבות מוצדקות. לכל התירוצים יש את "הלמה" ועם זאת, הזמן לסלוח הוא עכשיו לא בגלל מישהו אחר, אלא בשבילנו. כן, לנקות את הלב שלכם מהחושך, האפלה ומהכאב ולמלא אותו באור ובשלווה. לפנות מקום למה שחשוב לכם בחיים.
כי אתם יודעים, אנחנו מורכבים מאינספור של רסיסים, שריטות, מכות ופצעים של כאב, אכזבה משבר אמון וגם שמחה וגאווה.
הסוד… הוא בבחירה שלכם לרפא ולשחרר את מה שאפשר עדיין לרפא. לנקות את מה שלר רלבנטי, לתת "לרוח הסליחה" להעיף ולפזר ולחרוט את הרגעים הטובים והנפלאים בליבנו.

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

הוא רק חצה איתה את הנהר- סיפור לשבת

הוא רק חצה איתה את הנהר- סיפור לשבת

היה פעם אדם חכם ומלומד ששמו הולך לפניו. האדם החכם ותלמידו יצאו למסע.

הם עמדו לחצות נהר ופתאום הבחינו בבחורה כמעט עירומה שהייתה פצועה עומדת על שפת הנהר ומתלבטת איך להיכנס למים הגולשים ולעבור לגדה השניה.

האדם החכם פנה אליה ושאל מה קרה והבחורה הישיבה לו שהיא חוששת לחצות את הנהר וכואב לה. האיש החכם לא חשב פעמיים, סחב את הבחורה על כתפו וחצה איתה את הנהר. לאחר שהוריד אותה היא הודתה לו והם נפרדו לדרכם.

האיש החכם ותלמידו המשיכו ללכת כששתיקה מלווה את מסעם.
כעבור שלושה ימים פנה התלמיד למורה שלו ואמר
"מאסטר איך הפרת את הנדר והעקרונות שלך ונשעת את הבחורה והיא כמעט עירומה?"
חייך האיש הזקן ואמר :

"אני העמסתי אותה על גבי, חציתי נהר והשארתי אותה בגדה השנייה.
זה אתה שכבר שלושה ימים מתעקש להמשיך לסחוב אותה
כי המעשה כבד ומעיק על הכתפיים שלך"

נקודה למחשבה

כולנו טועים.
לפעמים, אנחנו סוטים מהעקרונות שלנו מוותרים לעצמנו. כן כולנו.
לפעמים, אנחנו מגלים שהעקרונות שחשבנו שהם גבולות אדומים בשבילנו כמו שהיו פעם, היום הם כבר לא משרתים אותנו.

להפך הם מעכבים וגורמים לנו לתקיעות. לעמוד במקום.
הם גורמים לנו למלא כעסים, אנחנו לא מרוצים ממה שקורה סביבנו, לא מתרגשים ולא מצליחים לסלוח.
הם אוכלים לנו את הלב.


והחוכמה היא להבחין בהם, לתקן, לשפר, להרפות מהשליטה בהם ולהיות פתוחים לשינויים. ולסלוח.
תזכרו רק כאשר נסלח לעצמנו תפתח לנו הדרך לצמיחה להגשמה ולהתפתחות.
שם תגיע החירות האמיתית שלנו, חופש כזה שאין בו רגשות אשמה והלקאה עצמית.
מקום שבו הכעס על עצמנו הופך לקבלה עצמית לאהבה והרבה הרבה כבוד לעצמנו.

רק כאשר נהיה מוכנים להניח בצד את השק הזה, את החבילה עם כל החרטות שהיו,
רק אז באמת נוכל להתקדם הלאה לעבר התחלה חדשה!


שנה טובה

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

מכתב הסליחה שחיכה רק לו

מכתב הסליחה שחיכה רק לו

הם היו חברים טובים פעם. מהרגע הראשון שהכירו היתה כימיה מיוחדת ביניהם. הם דיברו עד השעות הקטנות של הלילה על המטרות שלהם בחיים ולראשונה הוא הרגיש שמצא אדם שבאמת הבין אותו.

הרבה דברים קרו מאז. משהו רע עבר ביניהם ומאז הם התרחקו מאוד. הוא ידע שחלק גדול מן האשמה רובץ על כתפיו. עכשיו הם כבר לא נקראים חברים. הם אפילו נקראים…יריבים.

היה לו קשה להודות בכך אבל הוא התגעגע. מאוד. מידי פעם נסע עד לדרום, ועמד מול דלת ביתו במטרה לבקש סליחה. הוא בא לנקוש, ונעצר. בא לנקוש, ונעצר. הוא מעולם לא ידע שכל-כך קשה לבקש סליחה. זה הכריח אותו להודות כמה לא היה בסדר להתעמת עם הכאב.

לבסוף הסתובב וחזר בחזרה לעירו בנסיעה דוממת, כשהוא נוהג מאחורי מכונית שהזכירה לו: "חבר, אתה חסר". הוא תהה עד מתי ימשך משחק הכבוד הטיפשי הזה, ולמה, לכל הרוחות, הוא עדיין משתתף בו.

יום אחד החליט שדי, זהו, הגיע הזמן להפסיק. לראשונה בחייו באמת נקש בדלת.

אישה לא מוכרת פתחה לו ושאלה לשמו והוא אמר לה. היא הביטה בו ארוכות ואז אמרה: "חכה רגע, בעלי השאיר לך פתק".

על הניר המקומט היו כתובות המילים הבאות: "חבר יקר, דע לך כי למרות הריב בינינו מעולם לא חדלתי מלאהוב אותך, אבל רציתי שאתה תהיה זה שיעשה את הצעד הראשון, שתכיר בטעות שלך. הייתי טיפש.

כשבאת בפעם קודמת, ראיתי אותך מבעד לחלון, התפללתי שתדפוק ולא דפקת. כשהסתובבת רציתי לצרוח ולא הייתי מסוגל ואתה הלכת לך, משאיר חלל בלבי. אם אתה קורא מכתב זה סימן הוא שהגעת שוב, רציתי רק שתדע כי סלחתי".

ליבו התמלא שימחה, ״מתי בעלך חוזר?" הוא שאל אותה, "יש לי זמן לחכות".

"בעלי?" היא לחשה במרירות "בעלי נפטר אחרי מאבק ארוך במחלה קשה. הפתק היה בצוואתו".

נקודה למחשבה

הזמן לסלוח הוא עכשיו, לא בגלל או עבור האחר, רק עבורנו. לנקות את הלב שלכם, להעיף את מה שמיותר לו לצמוח ולהתפתח. כולנו פגענו, נפגענו, חטאנו וחווינו משברים ואכזבות, אך הבחירה היא בידינו לרפא את עצמנו. הסליחה היא כמו חיסון לגוף.

אז חברים, אם יש אדם בחייכם שנפגע או פגע בכם. אל תשאירו את הפצע פתוח. תסלחו תשחררו אם זה מולו או בלעדיו. כן, אפשר גם לעשות תהליכי סליחה מול אנשים שלא בחיים.

הסליחה עכשיו מוגשת לכם בכל דרך אפשרית לפני יום כיפור, פיתחו את הדלת, הכניסו אותה לחייכם והשאירו אותה שם.

ועשו זאת בשבילכם!

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

סיפור לשבת על אדם שלא הפסיק לחלום

סיפור לשבת על אדם שלא הפסיק לחלום

עורך עיתון דחה את המועמד שהגיע אליו בבקשה להתקבל לעבודה כמאייר בעיתון. הוא אמר לו "אתה ממש לא מוכשר, אין לך הכל חוש יצירתי ולא רעיונות מקוריים"

שמו של אותו אומן היה וולט דיסני, וולטר אליאס דיסני, אשר בנה במו ידיו את אימפריות וולט דיסני!

אין ספק כי בימים של ראשית המאה ה-20 לא היה מציאותי להאמין בבניית עולם שלם של פנטזיה שמבוסס על דמויות מצוירות שיביא אושר לכל כך הרבה ילדים ומבוגרים ובטח שלא פארק שעשועים עצום.אבל האומן הזה, וולט דיסני, היתה לו אמונה ותחושת ביטחון אשר לא היתה לאחרים והאופטימיות שלו שינתה את המציאות של כולנו. מאות מיליוני בני אדם בכל רחבי העולם גדלו על העולם הקסום של וולט דיסני. עולם שהתחיל מחלום של בן אדם אחד!

נקודה למחשבה

תעזו ותתפרעו ברעיונות שלכם. תזכרו, שחלום זו צורה של תכנון ואם אתם מאמינים שאתם יכולים להשיג משהו מהקטן אל הגדול, אתם כבר בחצי הדרך. תרתמו את האנשים שיושיטו לכם יד, עימדו זקוף מול המכשולים, עיצרו בדרך לבדוק אם אתם בכיוון הנכון, מלאו אוויר (דלק) והמשיכו אל הפיסגה! כי הרגע של ההגשמה שווה המון.

וזיכרו מה שוולט דיסני אמר:

"אם אני יכול לחלום את זה אני יכול לעשות את זה!"

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

כולנו טועים-אנחנו לא רובוטים! סיפור לשבת

כולנו טועים-אנחנו לא רובוטים! סיפור לשבת

סיפור שיזכיר לנו כמה אנחנו שופטים כל כך מהר אחרים למרות שהרבה פעמים הם כבר למדו את לקח או שילמו את המחיר.
והכאב … נשאר אצלנו!

פעם היה עובד במפעל גדול שהיה לו תפקיד חשוב: לבדוק את הניקיון של כל חלקי המנגנון של מכונה מורכבת ששימשה לניסוים יקרים- עבודה חשובה עם אחריות גדולה.

העובד במשך שנים היה מסור ואחראי ותמיד הקפיד לערוך בדיקה יסודית לכל חלקי מנגנון המכונה. בוקר אחד לפני ניסוי חשוב הוא הכין את כל החלקים לפעולה "בעיניים עצומות", הוא הרגיש כבר שהוא בטוח ומכיר את המערכת היטב. לאחר שסיים התחיל הניסוי ופתאום לאחר כמה דקות היה צלצול התראה כי המכונה התקלקלה. העובד שכח לבדוק חלק אחד של מנגנון המכונה והמכונה קיבלה נזק גדול. המחיר לתיקון המכונה היה מאוד גבוה ועובד נבהל כי היה בטוח שיפוטר ויצטרך גם לשלם את הנזק היקר.

רגע לפני שנכנס לשיחה עם מנהל המפעל הוא עמד בחוץ ספר את השניות שהיו לנצח ונכנס לחדר. המנהל שוחח איתו ואחרי שוידא שהעובד למד את הלקח, הוא אמר לו לחזור לעבודתו. העובד היה המום ושאל אותו "איך אתה משאיר אותי בתפקיד, הייתי בטוח שאתה מפטר אותי?" המנהל הרים את עיניו ואמר: "הרגע הוצאתי סכום כסף גדול מאוד כדי ללמד אותך לקח כמה מסוכן לאבד את הערנות ולפעול בצורה אוטומטית ועכשיו אני בטוח שלא תשכח. לכן איזה סיבה יש לי גם לפטר אותך דווקא עכשיו? לא חבל על הכסף שלי?"

—————————-

נקודה למחשבה

כולנו טועים-זה בלתי נמנע! אז רגע לפני שאתם מתנתקים, שופטים, נפרדים, כועסים, עושים "משפט שדה" ומחליטים לא לסלוח, אולי כדאי לכם לבדוק אם הלקח נלמד? אם שווה לכם להמשיך הלאה? וזה נכון עבורכם ועבור הסובבים אתכם.

כי את המחיר כבר שילמנו. אז למה אנחנו צריכים לשלם עוד מחיר?

תזכרו, אנחנו לוקחים הרבה פעמים דברים כמובן מאליו מגיבים על אוטומט ומפסידים המון. לימדו מטעויות של עצמכם ושל האחרים, שימו לב שאחרים הרבה פעמים למדו כבר את הלקח אחרי שפגעו בכם, אך אנחנו מסרבים לשחרר את הכאב, את תחושת האי צדק הזו שבעצם כואבת וחייה איתנו, פוגעת ומעכבת כל הרבה הרבה בחיינו.

לחיי חיים רגועים ושלווים יותר- כי לכולנו מגיע לחיות טוב יותר!


להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

האם יש תוקף לסליחה? סיפור לשבת

האם יש תוקף לסליחה? סיפור לשבת

לפני שנים אחדות יצאנו כל בני המשפחה מהבית כששבנו הבייתה ציפתה לנו 'הפתעה' בבית. כשפתחנו את המקרר כדי להכין ארוחת ערב פתאום ראינו כי מרבית מצרכי האוכל, פשוט נעלמו כאילו ולא היו.

הבית היה נעול וללא כל סימני פריצה ועל פי בדיקתנו לא נגנב דבר ולכן גם לא התקשרנו למשטרה.    במרוצת הזמן שכחנו מהתעלומה.

ואז… לפני כשנה התקשר אלינו עורך דין בלתי מוכר וביקש לבוא לביקור בביתנו. עורך הדין בישר לנו מייד עם כניסתו כי ביקורו קשור בעניין חיובי. וכשהגיע פתח צוואה שהופקדה בידיו לפני שנים והקריא אותה בפנינו:

הבשורה הייתה נעוצה בצוואה  שעורך הדין פתח וקרא לפנינו. וזו נוסח הצוואה:

"לפני כמה שנים נקלעתי לתקופה השחורה הקשה והמדכאה ביותר בחיי. הייתי חסר משפחה וחסר בית והתפרנסתי לסרוגין מעבודות סבלות ושליחויות מזדמנות. יום אחד התהלכתי מיואש ו"רעב אחרי שכמה ימים לא אכלתי ולא היה לי כסף. פתאום ראיתי אתכם. משפחה מקסימה מעמיסה תיקים על הרכב יוצאת מביתה נראה לטיול. ואז האבא הסתיר מאחורי עץ את המפתח לאחר שנעל את דלת הכניסה.

קרקורי הבטן שגברו מרגע לרגע גרמו לי לחשוב מה המשמעות של "מלחמת הקיום" והישרדות ולכן אחרי שנסעתם, לקחתי את המפתח ונכנסתי לבית שלכם. מיד נגשתי למקרר לא נגעתי בדבר רק רציתי לאכול.

ואז בדרך החוצה, על השולחן בסלון נתקלו עיני בכרטיס לוטו , הנחתי אותו בכיס יצאתי מהבית, נעלתי את הדלת והנחתי את המפתח במקומו. זה הדבר היחיד שלקחתי.

כעבור כמה ימים חלפתי על פני דוכן של מפעל הפיס ונזכרתי בכרטיס הלוטו. מסרתי אותו באדישות בדוכן לבדיקה ולתדהמתי הגדולה הכרטיס זכיתי בכמה מליוני שקלים, ואואו!!!

כשהתאוששתי מהתדהמה התרוצצו במוחי רגשות מעורבים – מצד אחד, כאזרח ישר היה עלי להשיב את הכרטיס למשפחה, אך מצד שני אולי זה סימן מאלוהים שריחם עלי והחליט להעניק לי קצת אושר בחיי המדכאים.

החלטתי כי לא אבזבז את הכספים סתם. אשכור לי דירה ואמצא תעסוקה ומיד לאחר מכן אחזיר את הכסף לכם למשפחה.

רצה הגורל ונכנסתי כשותף בעסק מצליח והצלחתי להחזיר את ההשקעה.  התכוונתי באמת ובתמים להעביר למשפחה את סכום הפרס.

פתאום גיליתי שאני חולה במחלת הסרטן ואין לי עוד הרבה זמן לחיות.

הצעד הראשון לאחר הבשורה המרה היה לכתוב באופן מידי צוואה זו.

למען הסר כל ספק אני מצווה בזה כי כל הרכוש שרשום  על שמי בעסקים ובבנקים כמפורט בנספח לצוואה זו, יועבר מיד לאחר מותי לבני משפחת "______" בכתובת "_____"

  • עוד אוסיף כי הסיפור שלי הזכיר את ההתרחשות של אדם וחווה בגן עדן: אכילה מעץ התפוח האסור, הנאה כתוצאה מכך וקבלת עונש. מי יודע?
  • אין לי אלא לומר לכם אלפי תודות על שבזכותכם נהניתי מכמה שנות אושר ( אף כי הושגו כאמור בחטא), ולבקש מכם סליחה על שמנעתי ממכם את ההנאה במשך השנים הללו מכספי הפרס. כולי תקווה כי  העובדה שאני מוריש לכם סכום שהוא פי שלושה מסכום הפרס המקורי יפצה אתכם במידת מה על גזילת הנאה בשנים אלו.


ושוב תודה ועמכם הסליחה

——————

תגובת המשפחה

"למען האמת אין אנו משתתפים באופן קבוע בהגרלות הלוטו, ובמקרה רכשנו כרטיס זול באותו מועד, כך שכלל לא שמנו לב שהכרטיס חסר עד שקיבלנו את בשורת הירושה המדהימה, שכחנו מכל עניין המקרר.    כמובן ששמחנו מאוד לקבל את הירושה שבאה בזמן הנכון.

עם זאת, נציין כי התרגשנו מאוד מדברי המוריש בצוואה, ואנו מאמינים לו, מודים לו מאוד וסולחים לו.

לדעתנו נפשו הייתה נפש צדיקה .ואנו מצטערים באמת ובתמים על פטירתו.

אנו מקווים שהגיע לגן עדן ושם יפוצה על כל סבלו בעולם הזה.

אז האם יש תוקף לסליחה?


להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

החיוך שהסתתר מאחורי המסיכה- סיפור על הכוח של החיוך

החיוך שהסתתר מאחורי המסיכה- סיפור על הכוח של החיוך

לפעמים כל מה שאתם צריכים וגם אחרים זה שתחייכו.
יש לכם אפשרות לשים או להסיר מסיכה בכל רגע ורגע
וכשתהיו אמיתיים לעצמכם, אחרים יידבקו בזה

לצפייה בסיפור

להאזנה לסיפור

POTBEAN SPOTIFY iTunes

היה פעם מלך זקן שהיה תמיד כעסן ורגזן

הוא לא הפסיק לרטון ולהתלונן. כשרכב על סוסו בין הערים והכפרים התרחקו ממנו האנשים, ואלה שלא הספיקו לברוח היו קדים בפניו קידה עמוקה כדי שהמלך לא יראה את עיניהם המבוהלות. אף אחד לא העז לדבר אליו. אפילו לא "בוקר טוב לך אדוני המלך".

לבסוף קרא לקוסם הכי חכם שהיה לו ואמר "נמאס לי מן האופן בו מתייחסים אלי הנתינים שלי. אני מצווה עליך להשתמש בקסם הכי חזק שלך כדי להפוך אותם לאנשים נחמדים יותר".

הקוסם חשב שעה ארוכה ואז אמר למלך שהוא מוכן לעזור לו אם ימלא המלך אחר כל ההוראות שיתן לו הקוסם, בלי שום שאלות. הוא שאל את המלך "אתה מסכים? כי אם לא תסכים לא אוכל לעזור לך". המלך הסכים.

הקוסם ניגש אל ארון גבוה והוציא משם קופסה אותה פתח בזהירות. בתוך הקופסה הייתה מונחת מסכה שפניה דומות לפני המלך. המלך נדהם! אבל בכל זאת היה הבדל ביניהם. ההבעה של המסכה הייתה חייכנית וידידותית – כמעט קורנת, לא זעפנית כמו פני המלך.

"זוהי מסכת קסם" אמר הקוסם. "עליך לחבוש אותה למשך מאה ימים. זכור, הבטחת!" המלך הבטיח לקוסם והוא היה חייב לקיים. באותו יום, כשרכב המלך על סוסו ברחובות הממלכה, התבוננו בו כמה מן האנשים במבט של הפתעה, משום שמעולם לא ראו לפני כן את המלך שלהם מחייך.

אחרי עוד כמה ימים, חייכו אליו חיוך קטן בחזרה. שבוע מאוחר יותר עמד אחד האנשים לפני המלך, חייך ואמר "בוקר טוב לך אדוני המלך".

השמועה החלה להתפשט. אמרו שליבו של המלך השתנה. אנשים חיכו לו שיעבור על סוסו, כמה מהם השתחוו מולו ואז חייכו אליו ואפילו נופפו אליו כשחלף על פניהם.

אט אט החלו האנשים והמלך להשקיע יותר בממלכה….בבריאות, בחינוך, בכלכלה… והממלכה פרחה וצמחה. המלך אהב את נתיניו והם אהבו אותו. הוא חשש מהיום בו יצטרך להסיר את המסכה, בו כל הקסם יפוג וכולם כולל הוא ישובו לראות את פניו האמתיים הכעוסים והלא נעימים.

היום הגיע, הקוסם נכנס לחדר והושיב את המלך מול המראה, המלך חשש מאד, הוא עצם את עיניו הסיר את המסכה וכשפקח אותן שוב הופתע לגלות שפניו מחייכות אליו בדיוק כמו פניה של המסכה.. בפעם הבאה שיצא מן הארמון כדי לבקר את האנשים בממלכה היה ליבו קל ושמח כי ידע שהוא אינו מרמה יותר, אלה היו הפנים שלו באמת. והמלך וכל אנשי הממלכה חיו חיים ארוכים של שמחה

נקודה למחשבה

לפעמים כל מה שאחרים צריכים זה שתחייכו אליהם. אנחנו לא יודעים באמת מה עובר על כל אחד ואחת מאיתנו. יום עסאל ויום באסל לא כולנו מראים את מה שקורה מבפנים. תזכרו יש לכם אפשרות לשים או להסיר מסיכה בכל רגע ורגע וכשתהיו אמיתיים לעצמכם אחרים יידבקו בזה.הם ירגישו מה אתם נותנים להם איזה ערך ויירצו להיות לידכם ללמוד ולשמוע ולפגוש את הדבר הזה שעושה להם טוב.


להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן


1 2 3 4 5