איך לשחרר כעסים?

איך לנהל עוצמות של כעס ולא להגיב על אוטומט

תרופה ושמה סליחה

תרופה ושמה סליחה

סליחה היא ממתק הטבע

שוקולד, סוכרייה מתוקה ואפילו פירות יוצרים מתיקות, תענוג והרגשה טובה. לעיתים האנרגיה עולה, הכאב ראש נעלם ואנו מלאים במוטיבציה לכבוש את העולם…טוב, אולי קצת הגזמתי אבל לעומת הסוכרייה, או השוקולד בסליחה זה כן עובד.

ההבדל שהשפעת הסוכר במאכלים מתוקים היא יחסית קצרה ובסליחה… זה תהליך.
אך לאחר שסולחים ומשחררים, לפעמים אנו כן יכולים גם "לכבוש את העולם".

רבים, תופסים את משמעותה של הסליחה כמילה נרדפת ליום כיפור. פעם בשנה, משמעותה העמוק של הסליחה עולה לסדר היום לקראת יום כיפור וגורם לנו לחשוב, להתבונן, להעיז ולעשות חשבון נפש על השנה שחלפה: במי פגעתי, מי פגע בי, מה מפריע לי ומעכב אותי בחיים ועל מה אני רוצה לסלוח ולשחרר.

סליחה ובריאות

כשאנו לא סולחים אנחנו סוחבים כאב ומועקה גדולה. כאב הסליחה יכול להשפיע על הבריאות שלנו על ירידה בלחץ דם, על רמת הכולסטרול, קצב לב, איכות שינה ולגרום למחלות. כאשר אינכם סולחים, אתם חווים שוב ושוב תחושת נקמנות, עוינות, מרירות, כעס, פחד מפגיעה עתידית ולעיתים אף דיכאון. לכל התחושות הללו השלכות נפשיות וגופניות על בריאותכם.

מחקרים

מחקרים רבים תומכים בקשר הישיר של הסליחה לבריאות. ותחשבו לרגע: כמה כואב לנו הכעס, הטינה, האשמה? איך רגשות אלו משתלטים ומנהלים אותנו? מחקר שהתקיים בארה"ב במסגרת אוניברסיטת מדינת פלורידה, ופורסם ביולי 2014 בכתב העת American Journal of Cardiology  מצא כי אנשים סולחים מגינים יותר על בריאות ליבם מאשר גישה של עויינות , תוקפנות וכעס. המחקר בדק 308 נשים צעירות ומצא כי לגישה סלחנית לחיים ישנה השפעה טובה  על בריאות הלב.

מחקר אמריקאי נוסף שנערך במסגרת אוניברסיטת מדינת מיזורי בקרב נשים נוצריות, ופורסם בפברואר 2014 בכתב העת Journal of Religion and Health מצא כי סלחנות קשורה בקשר סטטיסטי הפוך לתסמיני דיכאון, וככל שהנטייה לסלחנות עולה – כך הנטייה לדיכאון יורדת.

המחקרים תומכים בייכולת הסליחה להשפיע על בריאותנו.

לא שוכח לא סולח

כבוד– לעיתים אנו חושבים ומרגישים שאם נבקש סליחה או נסלח לאחר שפגע בנו, זה יעיד על צורה מסויימת של השפלה, או פחיתות כבוד, בעוד שסליחה היא הייכולת שלנו  לשחרר את עצמנו מהסיטואציה, או מהאדם האחר. הסליחה היא לעצמנו ובשבילנו . היא משחררת ומפנה מקום והרבה מקום טוב ובריא יותר.

לרוב, אנו לא סולחים כי האגו מנהל אותנו וגורם לנו לעיתים לטפס על עץ גבוה מידי שמאתגר לרדת ממנו. אגו אמור לשמור עלינו מעשייה של דברים שיפגעו בנו. הוא מגן ממשברים מצוקות וסיטואציות לא נעימות .ברגע שהאגו משנה את תפקידו הראשוני ועובר להיות משומר למנהל הוא מהווה סכנה לעצמינו  וליחסים שלנו עם הסביבה.

חוסר סליחה הוא כמו שק של תפוחי אדמה שאנו סוחבים בגופנו

סיפור שארע בבית-ספר באירלנד.


באחד משיעורי החברה, בקשה מורה מתלמידיה להביא לבית הספר, למחרת היום, שקית פלסטיק ושק תפוחי-אדמה.
משהביאו התלמידים את הנדרש הטילה עליהם המורה משימה: בחרו תפוח-אדמה אחד שייצג כל אדם במהלך שנות חייכם,
שלא סלחתם לו על משהו שעשה לכם. התלמידים אספו תפוחי אדמה מהשק שהביאו, רשמו על כל תפוח אדמה את שמו של האדם ואת התאריך, וכמובן, הכניסו לתוך שקית הפלסטיק. חלק מהשקיות ראוי לציין, היו כבדות מאוד. כמצוות המורה, נשאו התלמידים את השקית עם תפוחי האדמה לכל מקום בו שהו במהלך שבוע שלם: לבית-הספר, לחוגים למגרשי  משחקים, לחברים ואפילו אל מיטתם בלילה. הטרחה שבסחיבת השקית לכל מקום במהלך שבוע, הבהירה לתלמידים היטב מה הוא "המשקל" שהם נושאים עמם לכל מקום ועד כמה הם צריכים להקפיד שלא לשכוח את השקית, במקומות שונים ומביכים. באופן טבעי לגמרי, כפי שקורה למיני ירקות ופירות "שנפרדים" מסביבת קירור ו"מטיילים" להם בעולם, הפכה תכולת השקית במהלך השבוע – לעיסה דביקה וריחנית.
מטאפורה זו, מתארת בצורה הטובה ביותר את המחיר שאנו משלמים על שמירת הכאבים והכעסים לעצמנו ועל גישתנו השלילית למצבים שונים.

לעיתים קרובות אנו חושבים שלסלוח לאנשים זו "מתנה"
שאנו נותנים להם,
אז זכרו עכשיו זה ברור כי זו "מתנה"

שאנו מעניקים לעצמנו

לשחרר לסלוח ולהמשיך הלאה

ניתן לתת לסליחה שמות רבים. יש אנשים שיקראו לה תרופה, ממתק, אגו ושחרור. יש כאלו שלא מוכנים לקרוא לה ומדחיקים אותה. אחרים יכולים להגיד שהיא מפחידה ומאיימת ואם ישתמשו בסליחה מגיע להם "מחיאות כפיים סוערות" ואפילו מדלייה, או לחילופין סליחה יכולה לחבק, לקרב וללטף. כל אחד בדרכו ולפי כאבו. הסליחה מורכבת משלל של רגשות ואם משתמשים בה ככלי להתנהלות יומיומית. היא יכולה "להרעיד" את עולם הרגשות שלנו, לעשות בו פעם אחת ולתמיד "סדר" לאתר, להבחין, לנקות, לשחרר ולהעצים את מה שמעכב, מונע, משלים עבורי ולחיות חיים טובים, רגועים ובריאים יותר.

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

כעס וסליחה בהורות

כעס וסליחה בהורות

למה אנחנו כועסים ובעיקר על האנשים הקרובים לנו?

כמה פעמים חזרתם מהעבודה עצבניים ועם כעס שנדבק לכם ממישהו אחר? ואז אתם מוציאים אותו על ילדכם ועל הסביבה הקרובה אליכם. אם תשאלו את עצמכם בכנות מלאה: מתי בפעם האחרונה ביקשתם סליחה מהילדים שלכם על כך, מה תהיה התשובה שלכם?

לרוב כשאנו נתקלים במצבים בהם עלינו לבקש סליחה, בעיקר מילדינו, אנו נוהגים לעבור הלאה. להתחמק, לברוח לאזורי נוחות אחרים מאשר לבקש סליחה מהם וגם לסלוח. לרובנו קשה לבקש סליחה, דווקא בפני האנשים הקרובים לנו והאהובים עלינו ביותר. ככה זה כשהאגו מתערבב ביחסים והרגישות עולה לממדים עצומים.

למה אנחנו כועסים?

אנחנו כועסים כי אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים מתי שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים.

כעס מתעורר בנו כאשר אנו מבחינים כי משהו השתבש בסביבה שלנו ואז מרגישים את הכעס בגוף בדפיקות לב בכאבי בן ראש, פנים אדומות, קוצר נשימה- תראו מה אנחנו עושים לעצמנו.

כשאנחנו נפגעים אנחנו כועסים כשאנחנו מתעצבנים אנחנו כועסים

וכשאנחנו מיואשים אנחנו כועסים אז מה יש בכעס הזה שיכול לעצור לנו את החיים

אם נבין את הנזקים שכעס עלול לגרום לנו נוכל גם כדי למצוא חלופות וגם לתרגל אותם לפני ונזכור ששמרים צריכים לתפוח כעסים לא על זו התוכנית היום

כעס זה רגש שמשותף לכולנו. יש אנשים שנוטים לכעוס יותר או פחות. יש אנשים שמרגישים שהעולם חייב להם, או שזה לא פייר מה שקרה להם. וזה קשור לתפיסות שונות של אנשים על העולם והפרופורציות שהם מתייחסים לכל מיני סיטואציות

לעתים כשכועסים יש צורך להגיב מהבטן או שלא להגיב בכלל.

כעס הוא רגש טבעי ולגיטימי. כאשר אדם כועס, יש לו צורך לפרוק את הכעס

בדרך כלל אנחנו כועסים שדברים לא מסתדרים לנו כמו שרצינו

יותר קל לכעוס על האנשים הכי קרובים לנו

אדם שמתפרץ רק בתוך המשפחה, למד שבבית מותר לו ולא צריך לשמור על בלמים. זה לא שאין לו בלמים יש פה שיתוף פעולה פסיבי מצד שאר בני המשפחה, שנותנים לו לגיטימציה להתנהג כמו ילד קטן וחסר אחריות.

גברים ונשים מסוגלים לצעוק על בני זוגם לקלל להאשים להגיד מילים לא במקום מילים ומשפטים שמעולם לא היו מעזים להגיד בנוכחות חברים או אנשים לעבודה.

לפעמים לא הנושא ולא האדם מכעיס אלא העיתוי.

הרמבן, רבי משה בן נחמן

הרמבן, רבי משה בן נחמן היה מגדולי ישראל מתקופת הראשונים ומגדולי מפרשי התורה. הוא כותב בתחילת האגרת המפורסמת שלו, האגרת שמתייחסת לחשיבות הענווה והימנעות מכעס איך האדם צריך להתנהג ואילו תכונות לשפר.

ובהקשר לכעס הוא כותב שאדם שרוצה לעצב את האישיות שלו שיתחיל קודם כל לעבוד על מידת הכעס שלו. וכך הוא אומר

ברגע שתדברו בנחת לכל אדם ובכל עת כך תינצלו מהכעס שהוא מזיק, לא נעים, לא מקדם ולא בריא לאף אחד.

האם אפשר לא לכעוס אף פעם לדבר תמיד בנחת וברוגע?

לא פשוט כי למעשה איך נחנך את הילדים שלנו בלי לכעוס או להראות לא מרוצים מההתנהגות שלהם, איך נסביר לאנשים שמה שהם צריכים לעשות זה אחרת?

אז כעס הוא בלתי נמנע אך בואו נבין דבר אחד חשוב

לכעס יש ווליום ואנחנו יכולים להששיע בכל עת על מידת הווליום הזו

אז נכון זה לא פשוט אבל, כדי להגיע לחיים רגועים ושלווים אם תחשבו על זה אפשר לכעוס רק אם יש תועלת לכעס וזה גם מקדם אותנו למטרה מסויימת וחשובה

ובמקרה כזה תראו כלפי חוץ שאתם כועסים אבל בפנים תחייכו.

כלומר בפנים תראו זעופים, בקול תשמעו תקיפים אך בפנים תהיו רגועים. כך תקבלו את האיזון הנכון בחיים.

אז מה עושים איך להתמודד לנהל ולשחרר כעסים במיוחד במשפחה?

בואו נקרא לילד בשמו נבין ונקבל את הכעס ונפסיק להתווכח עם מה שקרה

כעס הוא רגש שקיים ומשותף לנו ויש גם בכעס הזה צדדים טובים.

כעס הוא רגש שעובד לכאורה מצויין. הוא משאיר את האחרים רחוקים ממני ומסתיר את העובדה שנפגעתי וכואב לי. את החולשות שלי.

ודווקא בנקודה הזו אני הכי צריכה קירבה והכעס הזה רק מרחיק

כן. לא פשוט להיפגש עם רגשות מאמללים' כמו עצב, עלבון, ריקנות, כאב, ייאוש, חוסר אונים – זה קשה ולכן התגובה האוטומטית שלנו היא להתרחק ולברוח.

וכעס נותן לי פה שירות מצויין מרחיק אותי מהמקום הלא נוח שלי, הפגוע והפגיע  מן תחושה שאני חזקה עכשיו? אז בואו נשלים איתו ואם כבר כעסנו… זה כבר קרה – אי אפשר להתווכח עם המציאות מפה מתקדמים קדימה.

מתי כעס כן בעייתי?

כאשר הכעס הופך להיות הדרך שבה אדם משיג מטרות, או כאשר הוא לומד שהכעס שלו גורם לכך שאנשים מפחדים ממנו ועושים את מה שהוא רוצה. 

זה הצעד הראשון מודעות קבלת הכעס ולהפסיק להלקות את עצמכם על מה שהיה- ללהפסיק להתווכח עם המציאות ומפה ללמוד מהטעויות ולהסתכל קדימה

לא להגיב ישר על אוטומט- התחילו מעכשיו את פרויקט הכעס

כדי לחשוב איך להגיב על הכעס קבלו החלטה שאתם עכשיו בפרוייקט הכעס. אתם בוחנים כל סיטואציה שמעוררת בכם כעס.

איך מבקשים סליחה במשפחה?

סליחה לא רק מילת נימוס – הסבירו לילדכם את ההבדל בין סליחה שהיא מילת נימוס (סליחה, מה השעה, סליחה מה יש לאכול היום וכד') לסליחה הכנה והאמיתית.

סליחה בגובה העיניים בצורה כנה ואמיתית

לא לצאת לידי חובה – הסבירו לילדכם מהי סליחה אמיתית לעומת סליחה שאומרים "כדי לצאת מידי חובה".

התנצלו בצורה אמיתית וכנה בפני הילדים על טעויות שאתם עושים. כן, זה לא הופך אתכם להורים חלשים, אלא להורים אנושיים. הסבירו להם מדוע אתם מבקשים סליחה, ומה הלקח שלכם להתנהלות לפעם הבאה.

קבלו את סליחת הילדים – לפעמים אנו לא מצליחים להירגע ולסלוח באותו הרגע שילדנו ביקש סליחה. לכן, קחו את הזמן וחיזרו אליהם כשאתם נינוחים יותר ומוכנים לקבל את סליחתם.

דוגמא אישית בין הורים – חשוב שבני הזוג יבקשו סליחה זה מזה בנוכחות הילדים. זו דוגמא אישית ומודל לחיקוי.

גם כשפוגעים ללא כוונה – למדו את ילדכם שגם אם פגעו ללא כוונה והצד השני נפגע, חשוב לבקש את סליחתו.

עניין של טיימינג – גם אם נבקש סליחה, לא בטוח שיסלחו לנו. לפעמים אנחנו מבקשים סליחה והצד השני עדיין לא עיבד נרגע והכיל. בקשו סליחה וחזרו על זה שוב

הקשיבו לצליל סליחה ותרגלו אותו ביחד – למדו את ילדכם להגיד ולהקשיב לצלילי המילה סליחה. קחו נשימה עמוקה והשמיעו להם את הצליל, תרגלו איתם ביחד את הצליל של מילה עם משמעות עמוקה.

לסיכום

זיכרו, סליחה במשפחה היא אחת הסליחות המאתגרת והמורכבות ביותר. כי כאשר אנו נפגעים מהקרובים לנו ביותר או צריכים לבקש סליחה. תמיד יש לנו לפחות 2 בחירות-  לסלוח או לא לסלוח. לכל בחירה יש מחיר שחשוב לבחון אותו, כי כל החלטה עשויה להשפיע על המעגלים הנוספים שלנו: עבודה, ילדים, ביטחון כלכלי, חברים. לכן, אם נשחרר ונסלח נרוויח את חיינו וחיי משפחתנו במתנה.

לצפייה בתוכנית איך משחררים כעס ומבקשים סליחה במשפחה מתוך התוכנית זמן הורות עם נורית ינקלביץ המשודרת בהרדיו החברתי הראשון


להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

סליחה

סליחה

בואו נודה על האמת. לא קל לבקש סליחה ולסלוח. הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם היא לרצות להרגיש טוב ולהיות צודקים. כשאנחנו מבקשים סליחה אנחנו מכירים בזה שעשינו משהו לא בסדר, שפגענו באדם השני, וההכרה הזו היא לא הכרה נעימה. ואם סלחנו, מה זה אומר עלינו? שהקטנו את עצמנו, שויתרנו? הרצון הבסיסי שלנו להרגיש טוב עם עצמנו גורם לנו הרבה פעמים לשכנע את עצמנו שאנחנו צודקים ולמה אין צורך שנבקש סליחה או נסלח.

מה קורה כשלא סולחים? רעל כעס משקולות זולל שמחה

חוסר הסליחה פוגע בבריאותנו- כאשר אדם עושה לך משהו רע, המעשה שלו נגמר, אך הכאב נשאר אצלך, אתה סובל ממנו. והכאב הזה עושה אותך כאדם פחות שמח, אולי יותר ביקורתי, מתעצבן בקלות, עייף, קצר רוח ועם פחות מוטיבצייה ואהבה בעולם. הסליחה היא יכולת לשינוי, ואם תוכל לסלוח אתה יכול גם לקבל את חייך במתנה.כל עוד יש בלב שלכם כעסים, חווית אי צדק וחוסר סליחה זה זולל שמחת חיים ואין מקום להכיל דברים חדשים בחיים

מה זה סליחה עצמית?

בחיים אנו נתקלים בהמון מכשולים, חווים כאב, כי מישהו העליב, הקטין, פגע או נפרד מאיתנו. זו הנקודה בה "הסליחה האחרת" נכנסת לתמונה: הסליחה העצמית, זה הרגע שבו אנחנו מבינים שסליחה לא צריכה לבוא מהאדם האחר אלא מעצמנו!

במערכות יחסים אנחנו כל כך רגילים להתלונן על האחרים ולהאשים אותם במקום לקחת אחריות ולהבין שרק אדם אחד יכול להיות אחראי על האושר שלכם וזה אתם. זו ההזדמנות שלכם לבחור ולהחליט אם להמשיך באותה המחשבה והכעס במקום להתקדם לסלוח ולשחרר, כי  הסליחה היא בשבילנו ועד שלא תסלחו לחלוטין, תהיו כבולים בשלשלאות.

אתר סליחה

סדנת סליחה

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

איך סולחים?

איך סולחים?

כולם מדברים על סליחה
אבל אף אחד לא מלמד אותנו
איך לסלוח לשחרר ולהמשיך הלאה

כדי לסלוח צריך לשחרר כעס, אשמה, טינה, נקמה, צער, אכזבה והרבה כאב. הסליחה לא באה מעצמה זה רק אנחנו יכולים לשחרר את הכאב שבה. אז אל תשבו ותחכו שהאחר יעשה את הצעד הראשון, קחו את המושכות ושחררו את המשקולות המיותרות. כי לסלוח לאחר זה לא מצדיק את התנהגותו , הסליחה היא בשבילי כדי שאני אשחרר כאב ואמשיך הלאה בחיי.

קשה לבקש סליחה

בואו נודה על האמת. לא קל לבקש סליחה ולסלוח. הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם היא לרצות להרגיש טוב ולהיות צודקים. כשאנחנו מבקשים סליחה אנחנו מכירים בזה שעשינו משהו לא בסדר, שפגענו באדם השני, וההכרה הזו היא לא הכרה נעימה. ואם סלחנו, מה זה אומר עלינו? שהקטנו את עצמנו, שויתרנו?. הרצון הבסיסי שלנו להרגיש טוב עם עצמנו גורם לנו הרבה פעמים לשכנע את עצמנו שאנחנו צודקים ולמה אין צורך שנבקש סליחה או נסלח.

חוסר הסליחה פוגע בבריאותנו

כאשר אדם עושה לך משהו רע, המעשה שלו נגמר, אך הכאב נשאר אצלך, אתה סובל ממנו. והכאב הזה עושה אותך כאדם פחות שמח, אולי יותר ביקורתי, מתעצבן בקלות, עייף, קצר רוח ועם פחות מוטיבצייה ואהבה בעולם. הסליחה היא יכולת לשינוי, ואם תוכל לסלוח אתה יכול גם לקבל את חייך במתנה.

איך ללמד את ילדנו לבקש סליחה?

הסליחה בשבילנו

במערכות יחסים אנחנו כל כך רגילים להתלונן על האחרים ולהאשים אותם במקום לקחת אחריות ולהבין שרק אדם אחד יכול להיות אחראי על האושר שלכם וזה אתם. זו ההזדמנות שלכם לבחור ולהחליט אם להמשיך באותה המחשבה והכעס במקום להתקדם לסלוח ולשחרר, כי  

הסליחה היא בשבילנו ועד שלא תסלחו לחלוטין, תהיו כבולים בשלשלאות

איך לסלוח לאדם שפגע בנו?

מודעות ואחריות

  1. לסלוח זה לא אומר שאני מצדיק את התנהגות האחר- לסלוח אין זה אומר שאני נותן לגיטימציה למעשה או שמסיר אחריות מהפוגע. פירוש הסליחה היא לשחרר את עצמי. להפסיק להתעסק בכאב השינאה שמכרסם בתוכי. לדבר על זה אם אפשר בפני הפוגע או עם עצמי בצורה כנה (אפשרי גם לכתוב) ולפרט את הכאב, העוול שנגרם. המטרה של הסליחה היא להניח בצד ולהמשיך הלאה בחיינו.
  2. הבשורה החשובה ביותר לגבי סליחה היא שאתם לא צריכים את האדם השני כדי לסלוח- ברגע שתבינו ותפנימו שהסליחה היא לא עבור אותו אדם, אלא עבורכם ובשביל זה אתם לא צריכים אותו , יהיה קל לכם לסלוח ולשחרר. זו הסיבה שניתן לעבור תהליכי סליחה מול אדם שאינו בחיים, כי אנחנו בוחרים ומחליטים להפסיק ולהתעסק בפגיעה שאחר עשה לי, כדי להמשיך הלאה בחיי.
  3. סליחה אינה מחייבת לשמור על קשר עם הפוגע – העובדה שסלחתם אינה אומרת שאותו אדם יחזור לחייכם וגם אם הוא חזר לחייכם דברים עלולים להישתנות ולהיראות אחרת. יש הרבה כוח ביכולת שלנו להודות בפני עצמנו שאנחנו בוחרים לסלוח לאדם על פגיעה בנו כדי לשחרר כאב, ויחד עם זאת, הוא סיים את תפקידו בחיינו. אפשרות כזאת יכולה לספק לכם הקלה כפולה.

לעשות- כיתבו ונתחו מה קרה:

  1. תתארו את הסיטואציה מ 3 נקודות מבט- אם בחרתם לסלוח לשחרר ולהמשיך הלאה, תתארו בכתיבה את הסיטואציה משלוש נקודות מבט: שלכם, של הפוגע ושל זה "שעולה למרפסת" ומתבונן מלמעלה. זיכרו שאנשים הם לא רעים מטיבעם. וחשוב להבין שאנשים מתנהגים ופוגעים לא מתוך רצון ישיר לפגוע בנו, אלא, כי זו הדרך שלהם להתמודד עם המציאות שהתרחשה. הם מגינים על עצמם והחוכמה היא להניח לזה ולהעביר את זה הלאה.
  2. אל תגיבו אל אוטומט- זיכרו שתגובות ריגשיות אוטומטיות הן לא תמיד מובילות לפתרון. עיצרו, סיפרו עד 10 לפני שאתם עונים כדי לבחון את החלופות האפשריות. לימדו לנהל את הכעסים שלכם ולהשיג יותר בשבילכם ובשביל אחרים.
  3. כיתבו מכתב סליחה לעצמכם ולאחר שפגע בכם- אנכם צריכים לשלוח אותו אך ספרו בהרחבה מה קרה שם, איך הרגשתם והגבתפ ומה החלטתם לשחרר עבור עצמכם. קיראו את המכתב בקול רם בפני אדם קרוב או לעצמכם.

הסיקו מסקנות

לא ניתן לחזור אחורה בזמן ולשנות את מה שקרה- פגיעה שאתם מרגישים היום נובעת מההווה ולא מהעבר. השלימו עם העובדה שאת העבר לא ניתן לשנות- הפסיקו להתווכח עם המציאות , פיתחו דף חדש ואפילו עשו ריסטרט ותחליטו מה הפעם יהיה כתוב על אותו דף חדש על ההתחלה שבחרתם לפתוח. מה נכון לחייכם ויקדם אתכם ומה פחות. לימדו מטעויות והתקדמו קדימה ולא אחורה.

הנקמה

הנקמה המתוקה ביותר שלכם היא לסלוח לשחרר ולהמשיך הלאה לחיות חיים שלווים ורגועים יותר – הסליחה מאפשרת לכם לפנות מקום בחיים שלכם למה שבאמת חשוב ויקדם אתכם: עבודה, משפחתיות, זוגיות, או ילדים. כשלא סולחים מרגישים תקועים בחיים. זה מעכב אותנו , כי אנחנו לא יכולים להתקדם הלאה עד שלא נקבל כביכול את הפיצוי על הכאב שנגרם לנו. אבל הפיצוי יגיע, רק שנפסיק להתעסק בו.


סליחה מאפשרת לסגור פרק בחיים ולהתחיל פרק חדש
סליחה היא אחת הדרכים לסמן לעצמנו
שנגמרה תקופה אחת ומתחילה אחרת

מה למדתי מהמקרה הזה- מכל דבר לומדים. גם מכאב. ובכל זמן נתון יש לנו אפשרות לבחור מה אנחנו עושים עם הדברים הרעים והכואבים כביכול שקרו לנו . אנחנו יכולים לחשוב שהדברים הרעים קרו לנו ,או שהם קרו בשבילנו .ברגע שאנחנו מבינים שהכל קורה ורה בשבילנו ולא לנו ,דברים מסתדרים אחרת. במקום להאשים אנו לוקחים אחריות.

ניתן לערוך רשימה של דברים שלמדתם מאותו אירוע ולכתוב אותם בצורה חיובית לדוגמא: אל תכתבו "למדתי לא לערב אנשים קרובים בעסקים", כיתבו "אעדיף לערב מישהו מחוץ למשפחה בעסקים שלי."

סליחה או התנצלות- מה אומרים יותר הפוליטקאים?

אחרי שסלחתם צאו לחגוג

פרגנו לעצמכם ששחררתם משקולת. כן, הענקתם מתנה מדהימה לעצמכם- את הסליחה. פינתם מקום והרבה. שיחררתם ועכשיו זה הזמן להתחיל למלא את חייכם במה שטוב לכם.

חוסר היכולת שלך לסלוח או לבקש סליחה פוגעת בך, מחלישה ועוצרת אותך מלהתקדם למקומות חדשים. בחיים אנו נתקלים בהמון מכשולים, חווים כאב, כי מישהו העליב, הקטין, פגע או נפרד מאיתנו. זו הנקודה בה "הסליחה האחרת" נכנסת לתמונה: הסליחה העצמית, זה הרגע שבו אנחנו מבינים שסליחה לא צריכה לבוא מהאדם האחר אלא מעצמנו!

הסליחה היא חלק מהותי מאורח חיים בריא בדיוק כמו פעילות גופנית או תזונה מאוזנת, היא נותנת חופש והיא עוד צעד למימוש הפוטנציאל של החיים שאתם רוצים. 

אז אם מישהו ביקש מכם סליחה – סלחו לו
כפי שהייתם רוצים שיסלחו גם לכם

וכשאתם תבקשו סליחה כפי שנהגתם- כך ינהגו גם אתכם

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

האם חיבים לסלוח?

האם חיבים לסלוח?

כולם מדברים על סליחה אבל אף אחד לא באמת מלמד אותנו איך לסלוח לשחרר ולהמשיך הלאה

היא נכנסה אלי לחדר בסערה של רגשות "הוא ממש פגע בי, עבר את הגבולות שאני כאדם לא הייתי עושה כזה דבר לאחרים". הוא פגע בכבוד שלי. הקטין אותי לפני כולם והרגשתי שאני רוצה שהאדמה פשוט תבלע אותי. אני כועסת כועסת מבפנים. ואז אחרי כמה ימים ביקש סליחה. אבל את יודעת מה עבר עלי בימים האלה? היא המשיכה בקול חנוק ובעיניים אדומות. "לא ישנתי, לא אכלתי, לקחתי חופש מהעבודה והתבאתי במיטה מתחת לשמיכה ובכיתי המון. עד שכבר לא נשארו דמעות.

אז מה… היא שואלת בחוסר אונים "אני חייבת לסלוח לו?

"את לא חייבת לסלוח לאדם שלא ביקש סליחה" עניתי. "אדם שהרע לך ולא ביקש סליחה, אינך מחוייבת למחול לו. יותר מזה הגמרא מלמדת אותנו ש'עבירות שבין אם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו' – אדם מחוייב לפייס את חברו על מנת שיקבל את סליחתו. כך נפסק להלכה".

במקרה שלך ביקשו ממך סליחה ולך קשה לסלוח כי הכאב צורח עדיין מפנים. הפצע פתוח ממש מדמם.

כדי לסלוח צריך לשחרר כעס, אשמה, טינה, נקמה, צער, אכזבה והרבה כאב. הסליחה לא באה מעצמה זה רק אנחנו יכולים לשחרר את הכאב שבה.

כמה פעמים נתקלנו במצבים בהם פגעו בנו, הציקו לנו או אף מיררו את חיינו ומעולם לא ביקשו על כך סליחה?

המון! ואכן, לאנשים כאלה שלא מוכנים אפילו להכיר ברעה שעשו לי אני לא צריך לסלוח.

אבל יש עוד סוג של אנשים – הם באים ומתנצלים או מבקשים סליחה, אבל אין שום פרופורציה בין בקשת הסליחה לבין הנזק שגרמו. רק לפני שבועות בודדים הוציאו את דיבתו של הרב נאומבורג רעה בפריים טיים הטלוויזיוני. מאוחר יותר הגיעה התנצלות בטוויטר. האם התנצלות זו מספיקה? האם היא מחייבת את הנפגע לסלוח לפוגע? – ממש לא. כפי שציטטתי קודם, יש חובה הלכתית לפייס את חברך, כלומר לפצות אותו, לדבר על ליבו, לבצע מעשים שיכפרו על הפגיעה בו. עד שזה לא מתרחש, אין מה לדבר על סליחה.

תחשבו על זה, איך אני יכול להגיד למי שפגע בי "וואלה, אני סולח לך" בעוד שבתוכי פנימה אני טעון וכועס, אין זו סליחה אלא אמירה מן הפה אל החוץ. סליחה אמיתית היא סליחה שאני מזדהה עימה, שהמשקעים ביני לבין חברי כבר לא קיימים, או שהם כל כך מינורים שאין להם משמעות אמיתית – לכן יש חשיבות כל כך גדולה לפיוס.

יש גם צד שני למשוואה, אם חברי ביקש סליחה ופייס אותי, או לפחות ניסה בכל כוחו לפייס אותי והתעלמתי מכך. אני נקרא אכזרי, לא חלה עליו שום חובה להמשיך ולנסות ליישר בינינו את ההדורים. כשאני רואה שהפוגע מבקש את סליחתי באמת ובתמים, עוזב את האגו שלו, מוכן להתמודד עם ההשלכות של מעשיו ולתקנם, יש עלי חובה להבין זאת ולנסות ולסלק ממני את הכעס כלפיו. אמנם זה לא מצב של זבנג וגמרנו, זה תהליך, אבל אני צריך להתניע את התהליך הזה.

כלומר, לא לכל אדם חייבים לסלוח, אבל מי שמכיר במעשיו, מתנצל ומנסה לתקנם יש חובה לסלק מעלינו את המשקעים ולסלוח

אז אל תשבו ותחכו שהאחר יעשה את הצעד הראשון, קחו את המושכות ושחררו את המשקולות המיותרות. כי לסלוח לאחר זה לא מצדיק את התנהגותו , הסליחה היא בשבילי כדי שאני אשחרר כאב ואמשיך הלאה בחיי.

לבקש סליחה

בואו נודה על האמת. לא קל לבקש סליחה ולסלוח. הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם היא לרצות להרגיש טוב ולהיות צודקים. כשאנחנו מבקשים סליחה אנחנו מכירים בזה שעשינו משהו לא בסדר, שפגענו באדם השני, וההכרה הזו היא לא הכרה נעימה. ואם סלחנו, מה זה אומר עלינו? שהקטנו את עצמנו, שויתרנו?. הרצון הבסיסי שלנו להרגיש טוב עם עצמנו גורם לנו הרבה פעמים לעשות רציונליזציה של מה שקרה. ובנקודה זו אנחנו מתחילים לנתח את המצב ולהסביר לעצמנו למה דווקא אנחנו צודקים ולמה אין צורך שנבקש סליחה ונסלח.

ובכל זאת הסליחה היא בשבילנו

"עד שלא תסלחו לחלוטין, תהיו כבולים בשלשלאות. שחררו אותם ואתם תשוחררו"   -יוסיף טסון


7 צעדים ראשונים איך לסלוח לשחרר ולהמשיך

  1. קחו אחריות על מה שאתם חושבים ומרגישים- זה רק שלכם לא של אף אחד אחר בעולם.
  2. בחירה- זו ההזדמנות שלכם לבחור ולהחליט אם להמשיך באותה המחשבה והכעס במקום להתקדם לסלוח ולשחרר
  3. תתארו את הסיטואציה מ 3 נקודות מבט- אם בחרתם לסלוח לשחרר ולהמשיך הלאה, תתארו בכתיבה את הסיטואציה משלוש נקודות מבט: שלכם, של הפוגע ושל זה "שעולה למרפסת" ומתבונן מלמעלה
  4. השלימו עם העובדה שאת העבר לא ניתן לשנות- הפסיקו להתווכח עם המציאות , פיתחו דף חדש ואפילו עשו ריסטרט ותחליטו מה הפעם יהיה כתוב על אותו דף חדש על ההתחלה שבחרתם לפתוח. מה נכון לחייכם ויקדם אתכם ומה פחות. לימדו מטעויות והתקדמו קדימה ולא אחורה.
  5. אל תגיבו אל אוטומט- זיכרו שתגובות ריגשיות אוטומטיות הן לא תמיד מובילות לפתרון. עיצרו, סיפרו עד 10 לפני שאתם עונים כדי לבחון את החלופות האפשריות. לימדו לנהל את הכעסים שלכם ולהשיג יותר בשבילכם ובשביל אחרים.
  6. פתחו חמלה כלפיכם וכלפי הסובבים אתכם. זיכרו האחרים הם לא נגדנו הם בעדם וכל מה שהם אומרים ועושים אינו מכוון כדי לפגוע בנו, אלא מתוך ההתמודדות שלהם בעולם הזה. הייכולת "להיכנס לנעלי האחר" היא ייכולת מדהימה שתאפשר לכם להפחית כעסים.
  7. צאו לחגוג אחרי שסלחתם ושחררתם – פרגנו לעצמכם ששחררתם משקולת. כן, הענקתם מתנה מדהימה לעצמכם- את הסליחה. פינתם מקום והרבה. שיחררתם ועכשיו זה הזמן להתחיל למלא את חייכם במה שטוב לכם.

זיכרו, חוסר היכולת שלך לסלוח או לבקש סליחה פוגעת בך, מחלישה ועוצרת אותך מלהתקדם למקומות חדשים. בחיים אנו נתקלים בהמון מכשולים, חווים כאב, כי מישהו העליב, הקטין, פגע או נפרד מאיתנו. זו הנקודה בה "הסליחה האחרת" נכנסת לתמונה: הסליחה העצמית, זה הרגע שבו אנחנו מבינים שסליחה לא צריכה לבוא מהאדם האחר אלא מעצמנו!

הסליחה היא חלק מהותי מאורח חיים בריא בדיוק כמו פעילות גופנית או תזונה מאוזנת, היא נותנת חופש והיא עוד צעד למימוש הפוטנציאל של החיים שאתם רוצים. 

אז אם מישהו ביקש מכם סליחה – סלחו לו, כפי שהייתם רוצים שיסלחו גם לכם וכשאתם תבקשו סליחה, כפי שנהגתם כך ינהגו גם אתכם.

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

איך לעבור את החג בשלום מבלי לריב עם המשפחה?

איך לעבור את החג בשלום מבלי לריב עם המשפחה?

בקרב משפחות רבות הארוחה המשפחתית הופכת לפעמים למריבה קולנית. לא פעם, מדובר במשפחות שכעס וטינה הצטברו בהן במשך השנים וארוחת החג היא הזדמנות לעורר את כל "הכביסה המלוכלכלת" שלעיתים גם לא כובסה. כשחוגגים את תחילתה של השנה החדשה לא בהכרח גם צריך לריב עד לב השמיים

איך מפחיתים כעסים ומריבות בארוחת החג?

  1. להתכונן מראש– יש לחשוב מראש על נקודות השבר האפשריות במפגש ולהימנע מהתחשבנויות. ציניות השאירו בצד
  2. לצפות רק מעצמנו– אנחנו לא אחראים להתנהגות האחרים רק להתנהגות שלנו. ולכן הניחו ציפיות שהצד השני יתנהל השנה אחרת . השינוי ביחס ובהתנהגות יבוא מאיתנו ואם לא נצפה מהאחר, יש סיכוי שננטרל כעסים שישפיעו לטובה על האחרים. את הכעסים הפולניים הטיפוסיים שהפכו לאגדה תנעלו בבויעדם לקראת החג.
  3. זכרו את המושג "נבואה מגשימה את עצמה" אם תבואו מראש עם ציפיות, יש סיכוי סביר להתנגשויות ומתחים. אך אם אם תבואו בגישה אופטימית חיובית ומתכוננת, ארוחת החג יכולה גם להראות אחרת.
  4. סידור ישיבה –לסידור הישיבה סביב שולחן החג יש משמעות. חשוב להפעיל רגישות בנושא זה כדי למנוע חיכוכים וכעסים מיותרים. למשל אל תושיבו חמה ליד כלתה שלא אוכלת מהחריימה שהכינה. במקרים כאלו יכולה לפרוץ "מלחמת פרצופים" וכעסים סביב השולחן שישפיע על כל האווירה.
  5. הכינו נושאי שיחה ומשחקים – אל תעוררו נושאים שאתם יודעים שהם נושאים נפיצים שעלולים לגרום לויכוחים. הכינו נושאים נטראליים וחביבים שאפשר לשוחח עלייהם במהלך הארוחה. זה יכול גם להיות סיפורים, בדיחות ואפילו משחק שמאחד את כל המשפחה.
    לדוגמה כל אחד מיושבי השולחן אומר מה היה לוקח לאי בודד. או ,אם היה לו כסף ללא הגבלה מה היה רוכש, אבל דברים כאלו שמתחילים באות הראשונה של שמו. אפשר גם לעשות הגרלה או לקנות מתנה צנועה לכל האורחים, כמו שוקולד, כרטיס חיש גד- כדי לרכך את האווירה ולהפוך את הערב לערב נחמד, שמח ומצחיק.

מה לעשות כשהכעס והמריבות מתעוררים סביב שולחן החג:

  1. סיפרו עד 10 לפני שאתם מגיבים– ברגע שמתעורר ויכוח וכעס הצעד הראשון שלכם הוא לא להגיב על אוטומט. זיכרו לספור עד 10 ולהשהות את תגובתכם. תתאמנו אפילו מעכשיו איך להתאפק ולהשהות את התגובה שלכם. הדרך הכי טובה היא לחייך ולהגיד מילה טובה או משפט שנכין אותו מראש. לדוגמה: בוא נדבר על זה אחרי החגים, תודה רבה אבל מעדיף לדבר על משהו אחר.
    2. הכינו מעגלי תמיכה – גלגלי הצלה במידה ומתעורר ויכוח מי ייחלץ לעזרתכם.
    3. הילדים מחוץ למריבות- שימו לב לא לערב את הילדים בוויכוחים ובמלחמות האלו סביב שולחן החג.
    4. הקציבו זמן לנושאים נפיצים– אם יש נושא מסויים שהתעורר במהלך הארוחה וגרם לויכוח ואווירה פחות טובה, הקציבו לו זמן שיחה. וכאשר הזמן עבר סיימו את השיחה בנושא הזה. הכינו את האורחים לזמן שיש להם להוציא את הקיטור והכעס.

ישנם מקרים רגישים בין בני משפחה שהפגיעה כבר נסחבת הרבה שנים ומלווה בכעסים וברגשות טינה עמוקים. במקרים כאלו זה בהחלט לא פשוט לעבור את ארוחת החג בשלום וחשוב לקחת אוויר ולהחליט מראש איך אנחנו "סוגרים את התריס", בונים חומת מגן ומאפשרים לחג לעבור בשלום, בשביל עצמנו ובשביל שאנחנו לא ניפגע עוד יותר.

זיכרו, כשחג מגיע זה גם זמן לעצור והזדמנות לשים את מה שהיה מאחור: את הכעסים והמשקעים שלא מקדמים אותנו. זה הזמן להביט קדימה. כי, כאשר הזמן עובר, אנו נוטים לאסוף כעסים ופגיעות וגם ממשיכים לסחוב ולשמור על אלו שהיו גם בשנה הקודמת.

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

חודש הסליחות- הכנה ליום כיפור

חודש הסליחות- הכנה ליום כיפור

חודש אלול כבר כאן. "חודש הסליחות", כך הוא נקרא וכך הוא נראה. חודש שבו המוני יהודים קוראים את הסליחות מדי לילה בחצות (או לפני בוקר), ובעיקר מבטיחים לעצמם ולאלוהים להשתפר, להשתנות ולהיות אנשים טובים יותר, כי "המלך בשדה", נותן לנו הזדמנות עכשיו להשתנות.

לעיתים מחשבה זו מקוממת, כי התפיסה שיום כיפור, מקל עלינו ומאפשר לנו פעם בשנה "בדחיפה קלה" לבקש סליחה ולסלוח, דבר שאנו לכאורה צריכים לעשות במשך כל השנה.

אמנם, מלמדים אותנו שעל עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר ובכל זאת ישנה מחשבה מרגיעה ונוחה שיום כיפור וחודש הסליחות ינקה את המצפון שלי. מעין תרופת פלא שבשביל לקבל אותה עליי לקרוא סליחות כל החודש, לצום ביום כיפור, לנעול נעלי בד, ללכת לבית כנסת ובסיום הצום בין רגעי התה לעוגייה להיות גאה בעצמי שכל מה שעשיתי נסלח ושהצלחתי השנה להתנקות ולהתחיל שנה חדשה ורגועה יותר.

אבל, כשאנו עושים פעולה מסויימת רק כי "אמרו לנו", כי "צריך" וזו המסורת, משמעותה של אותה פעולה מתערער מעט. היא לא נעשית מהלב ממקום אמיתי וטהור ולכן מאבדת מחשיבותה.

והחודש 'בתפריט היומי' מוגשת הסליחה!

ימים אלו הם גם ימי הצפה ברשתות החברתיות ובעיתונות ועמוסים במאמרים ומחקרים המספרים לנו עד כמה מזיקים, בעיקר לנו, העלבון, הטינה, הכעס והנקמה. עד כמה עלינו להשתדל יותר לסלוח, לבקש סליחה אמיתית ולשחרר את הכאב והמשקולת שאנחנו סוחבים.
וזה מדהים, כי אם תחשבו על זה מוגשת לנו החודש על השולחן בארוחות הבוקר, צהריים וערב מנה יומית של סליחה. היא מוזכרת בכל מקום וכל שנותר לנו היא לאמץ וליישם.

חודש אלול, חודש הסליחות, איך מתכוננים למעבר מהקיץ לימי התשובה?


כמה כלים פרקטים כדי להתחיל ולהיכנס לאווירת הסליחות וליום כיפור:

  1. צרו שיח יומיומי על הסליחה. הניחו גם אתם את הסליחה על סדר היום המשפחתי
  2. הפסיקו להשתמש במילה סליחה בתדירות גבוהה שלא לצורך- יש מקרים שאינם דורשים סליחה. אם לא הספקתי להגיב לך על ההודעה שנשלחה אלי זה לא בגלל שלא אכפת לי אלא, זה בגלל שהייתי בסרט עם הבן שלי, או בקניות בסופר או שעזרתי לאמא שלי. תאמו ציפיות עם האחר והסבירו לו. במקרים כאלה אין צורך לבקש סליחה, כי לא עשיתם משהו רע לצד האחר והשימוש השכיח במילה הזו מאבד מחשיבותה.
  3. סגלו מנהג קבוע בכל פעם שיש אירוע שמוציא אותנו מאיזון, יוצר כעסים, הרגשת טינה, שינאה, עיצרו. אל תגיבו ישר. תסגלו 3 צעדים פרקטים שאם תתרגלו אותם ברציפות במשך שבועיים כמות המחשבות השליליות שלכם תפחת ותאמצו ייכולת גדולה יותר לחמלה וסליחה בעיקר כלפי עצמכם.

הפסיקו להתווכח עם המציאות
לזמן יש משמעות אחת כאן ועכשיו. מה שהיה, היה. לא ניתן לשנות את העבר. סליחה מתחילה בצעד ראשון שהוא בא לשחרר את המאבק לשינוי העבר. אין זה אומר שאני מצדיק או נותן לגיטימציה להתנהגות האחר, אלא ההשלמה שלי עם המציאות מאפשרת לי לבחון את הסיטואציה, ללמוד מטעויות, לקחת אחריות ולהפסיק להתעסק בכאב שעלול לעצור ולעכב אותי בחיים.

לספור עד -10 לא להגיב על אוטומט ולעבור מחיי תגובה לחיי בחירה
ברגע שאירוע כלשהו מבזיק במוחנו, מיד אנו שוקעים ומתבוססים בו, מסרבים לשנות את תחושת הכעס והטינה האיומה הזו כאילו זה 'אוצר' מיוחד שחשוב לנו לשמור בכספת של עצמנו. יתרה מכך, אנחנו מגינים עליו ויורים חיצים לכל מי שמנסה רק להתקרב ולעזור. אך "האוצר" הזה, הוא אבן ומשקולת כבדה. הוא פוגע בעיקר בכם ובעוצומות גדולות. הוא זה שמעכב את חייכם ומסיח את הדעת על מה שבאמת חשוב. העצירה וההתבוננות לפני שמגיבים, מאפשרת לנו לבחון תגובה אחרת ולסגל כלים לניהול רגשות.

ריפריימינג – הסתכלות מזווית אחרת על מה שקרה
עלו "למרפסת" דמיונית והביטו על הסיטואציה מלמעלה. היכנסו לנעלי האדם האחר ונסו להבין מה היה שם. אמנם זה לא פשוט במיוחד שרגש הכעס בוער אצלנו.
אך אם תתרגלו ותתאמצו פעולה זו, תגלו אולי שהאדם האחר, לא פגע בנו במכוון כדי לעשות לנו משהו רע. התנהגותו הייתה מתוך הגנה על עצמו ודרך ההתמודדות שלו על חייו ומעשיו. אין זה כלל קשור אליכם ולא מכוון נגדכם. הסיטואצייה הביאה אותו להגיד מילים לא במקום או לעשות מעשים שבתוצאה שלהם גם פגעו בכם.
אין זה אומר שזה מוצדק, אך בהחלט זה אומר שלא שווה לכם לסחוב כאב וכעס שאינו שייך אליכם.

הסליחה היא הזדמנות במיוחד עכשיו בחודש הסליחות, לפתוח דף חדש,ולהתחיל מחדש
(סוג של ריסטרט)


קחו את "מנת הסליחה היומית" שמוגשת לכם כעת בחודש הקרוב ותאמצו גישה לחיים שבה הייכולת לחמלה תגדל מיום ליום ותאפשר לכם לסלוח, לבקש סליחה ולחיות טוב יותר.

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

האם יום כיפור הוא מותג ישראלי?

האם יום כיפור הוא מותג ישראלי?

מהו מותג?

מותג הוא הבטחה, רעיון גדול, "משהו" שמבדל ומייחד. כשקיים מותג, מספיק שנגיד את שמו וישר נדע עליו תכונות נוספות מבלי להוסיף מילה. כי מותג הוא ציפייה והוא מייצג ערכים, תכונות, תועלות, תרבות, אישיות והרגלים. מותג הוא תהליך שלרוב לא נולד ביום אחד. הוא יוצר מודעות, התנסות, מקובלות העדפה ונאמנות. המותג משדר עקביות ואמינות, שיוך והזדהות. וכך גם יום כיפור.

יום כיפור הוא יום מיוחד, שיוצר תחושות מעורבות . רבים, חשים רגשות מעורבים שבאים לידי ביטוי בחשש מהצום, חוסר נוחות להתעמת מול "הסליחה", ציפייה לשנה החדשה ולהרגשת הניקיון, תפילות, חלומות, חרטות ובדיקה אישית שלעיתים אף יוצרת ובונה "תכנון מסלול מחדש".

יום כיפור הוא מותג בעל מאפיינים מובילים, כי יש משהו שונה ביום כיפור שמאחד את עם ישראל.

מספיק לומר "יום כיפור" וישר נדע את המשמעויות העיקריות ותכונותיו של יום זה.


ראשית נושא "הסליחה"- לבקש סליחה ולסלוח. לא כולם עושים זאת במהלך השנה ויום כיפור מאפשר לכולנו לערוך חשבון נפש לקראת השנה החדשה. סליחה– היא המסר וההבטחה הברורה של המותג "יום כיפור". סליחה מקבלת משמעות עוצמתית ועמוקה: סליחה בין אדם למקום, סליחה בין אדם לחברו, סליחה מעצמי וחשבון נפש גדול שבו אנו מנתחים את השנה שחלפה. חודש אלול פותח את חודש הסליחות והסליחה מקבלת מקום של כבוד בחודש זה..


חשבון נפש– ביהדות זהו חודש של חשבון נפש, על השנה שעברה והכנה לקראת השנה החדשה, לכן נהוג לומר בו סליחות. בחודש הסליחות יש הזדמנות לפקוח עיניים להקשיב ולהסתכל. לבדוק מה טוב לנו ומה פחות. מה תוקע ומעכב אותנו בחיים, למצוא זוגיות, להתקדם בעבודה, להיות יותר עם הילדים, להגשים חלומות, לפרוץ להיפרד, לשחרר ולסלוח לעצמנו. לא לפגוע בעצמנו ולהתעסק עם מה שמעכב אותנו ולהמשיך הלאה.


אחדות– ישנו תאריך קבוע בלוח שנה המשותף לכולנו המועד שלו ידוע: כולנו יודעים מתי יוצא יום כיפור (בין ראש השנה לסוכות) וכולנו יודעים מתי מתחיל חודש אלול, חודש הסליחות. חודש אלול כבר כאן. "חודש הסליחות" ובפועל זה אומר שאנו, היהודים קוראים את הסליחות מדי לילה בחצות (או מדי יום לפני בוקר), ובעיקר מבטיחים לעצמם ולאלוהים להשתפר, להשתנות, להיות אנשים טובים יותר בשנה הבאה.


זהו יום שבו אני לעצמי, כי יום כיפור מאפשר לנו פעם בשנה להיות עם עצמנו, לחקור, להתבונן, להקשיב ולסלוח. כולם יודעים את זה: אלו שמעבירים את היום כולו בתפילות בבית הכנסת, ואלו שצמים בבית עם ערימת עיתונים וגם אלו שלא צמים. הידיעה הבסיסית הזו נמצאת אצלנו וברור לנו שזהו יום תפילה וצום שבו אנו זוכים לסליחה על חטאינו.


ייחודיות– אין יום כזה בעולם שהכבישים ריקים.


השקט– שגרת החיים שלנו לעיתים מלווה ברעשים ולחצים רבים. יום כיפור מאפשר לנו להרגיש שקט אמיתי בחוץ ובפנים. זו הרגשה מיוחדת לקום בבוקר לפתוח את החלון לשמוע את השקט.


זהות– ביום כיפור יש זהות משותפת, כולנו מרגישים יהודים- כל אחד ואחת בדרכו


המותג "יום כיפור", חי, קיים ושורד שנים רבות. בנוסף, ככל שעוברות השנים, ההתעניינות בו הולכת וגוברת. זהו יום שמאחד אותנו ,היהודים, וניתן למצוא אנשים דתיים, חילונים וחרדים ממגוון העדות והזרמים מתפללים בבתי הכנסת, עורכים סיורי הסליחות ולמרות שאין חוק האוסר על נסיעה ברכבים, ביום כיפור אחוז גבוה מהישראלים אינם נוסעים. אפילו קבוצות כדורגל בעולם מתחשבות בשחקנים הישראלים ומוותרים על משחקים ביום כיפור.



יום כיפור יכול להיות גם יום של שמחה. יום כיפור נתפס ליום של צום ותענית אך, למעשה הוא גם יכול להיות יום שמחה. על פי המקרא וחז"ל, משה רבנו שיצא בראש חודש אלול להר סיני וחזר לאחר 40 יום נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל וחזר עם לוחות הברית. זה הרגע הרגע בו למד עם ישראל "על בשרו" את משמעותה של הסליחה. על הכוח שיש לסליחה כמשחררת, מעצימה, מגשרת ומאחדת. ועל סיבה זו שווה בהחלט לשמוח. זהו  יום מיוחד ועוצמתי, יום שאחריו מרגישים "נקיים" יותר לקראת השנה החדשה.

סליחה

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

מכתב סליחה – משחק של אגו

היינו חברים ממש טובים לצורך העניין לי קוראים מני ולה שירה. שיתפנו אחד את השנייה בהתלבטויות של החיים, עזרו כלכלית, עברנו סדנאות ביחד, חלקנו, ארוחות, סרטים ובילויים. חברים טובים כמו אח ואחות.

לאחר מספר חודשים עברתי לדירה אחרת.

כשבתה של שירה עמדה להתחתן שירה הזמינה אותי בהתרגשות רבה לחתונה. אני ידוע כאדם שאינו אוהב חתונות, כן, ממש סובל באירועים כאלו , מצאתי את עצמי בחוסר נעימות לא ברורה מול שירה והמצאתי תירוצים מדוע אני לא יכול להגיע. ברחתי מהאמת ולא יכולתי להגיד לה פשוט… לא.

יום החתונה הגיע ולא הלכתי לחתונה. התקשרתי לשירה לאחר מספר ימים ושירה סירבה לדבר איתה  ואמרה שאינה רוצה כל קשר והיא מאוד נפגעה שלא הגעתי לחתונה. סגרתי את הטלפון בצער ובכאב גדול. הבנתי שטעיתי לקחתי את זה ממש קשה. הפסדתי חברה

לאחר מספר חודשים חבר משותף אמר לי לא לוותר ושוב לנסות. הפעם הגעתי לביתה. באופן ספונטני. הבאתי לה שוקולדים, דפקתי על דלתה וביקשתי שוב סליחה. שירה הופתעה לראות אותי. סיפרתי לה מה קרה וביקשתי את סליחתה. שירה סירבה לסלוח וביקשה שאלך ולנתק את הקשר איתה.

עזבתי בבושת פנים. הרגשתי שהאגו נרמס. הגעתי בזרועות פתוחות , אמרתי שטעיתי ביקשתי באמת סליחה. הסברתי לה מה אני מרגיש התחרטתיץ מה עוד אני יכול לעשות?? איך ייתכן ששירה לא מקבלת ומוכנה לסלוח? הרי כולנו בני אנוש שטועים לפעמים ואם הצלחתי לשים את האגו שלי בצד ולהודות בטעות- איך שירה שמכירה אותי כל כך טוב, מוכנה לוותר על הקשר ולא לסלוח לי?

עצוב לי שאיבדתי חברה.
עצוב לי ששירה איבדה אותי

ואיך סליחה אחת יכולה לגשר ביננו. אולי ימים יגידו. או שלא

———————————————————————————————–

נקודה למחשבה

אז מני ביקש סליחה. סליחה אמיתית. הוא אף צירף לסליחה מחווה של שוקולדים. מתנת פיצוי, אך שירה החליטה לא לסלוח.

היא נפגעה ועדיין מרגישה פגועה.

מני עשה כל שזה נדרש ממנו כדי להחזיר את הקשר עם שירה

מני שיחרר ביקש סליחה, אך שירה החליטה לא לסלוח.

עכשיו זה שלה- עניין שלה, כבר לא עניין של מני.

כשאנו סולחים הגוף שלנו מתנקה ואנו נפרדים ממשהו שהעיק ועצר אותו. ישנה הרגשת נינוחות. העייפות שהייתה כתוצאה ממחשבות שליליות מפנה מקום לאנרגיה מחודשת. לסלוח זה לא לשכוח, או לתת לגיטימציה למעשה האחר. כשמישהו פגע בנו, ברגע שלא סלחנו לו אנו פוגעים בעצמנו.

תסלחו – החודש הוא חודש אלול המסיים את השנה בלוח העברי. במסורת היהודית הוא נחשב לחודש של חשבון נפש על השנה שעברה והכנה לקראת השנה החדשה ולכן נהוג להתחיל לומר בו סליחות. סיפורי סליחות צפים ועולים, סליחות במשפחה, בין חברים, סליחות בתקשורת , סליחות לעצמי ועוד ועוד. אבל סליחה רצוי וכדאי לבקש כל השנה.

ואם האחר החליט לא לסלוח לכם נסו לפי מנהג היהדות 3 פעמים לבקש סליחה אמיתית עם עדים הנוכחים ורואים שהבעתם סליחה עם חרטה.

ואם כל זה אינו עוזר שחררו. זה כבר שייך לצד האחר שהחליט לא לשחרר.

הסליחה היא גם בשבילכם- כתנאי להמשיך הלאה!

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

הכל לטובה? האמנם?!

הכל לטובה? האמנם?!

הכל לטובה?

מכירים את המשפט 'יום אחד תבין שמה שקרה לך הוא מתנה' – המשפטים המעצבנים האלו שבאותו הרגע אחרי פרידה, כישלון, משבר או אבדן שקורע את ליבנו מישהו בא ואומר לך משטים כאלה? ובאותו הרגע חוץ משחור בעיניים אתה לא באמת יכול לראות עוד משהו חיובי בגכל התמונה הזו.

כשאנו חווים משבר, פרידה, אבדן או כישלון באותו הרגע יש מסך שחור שמכסה את העיניים שלנו.

חשוב לזכור שבמצבים אלו ישנם 5 שלבים לתהליכי פרידה ואובדן. אלו הם תהליכים שברגע שאנו יוצאים משיווי משקל כל אחד ואחת עוברים אותם. בסוף התהליך בשלה החמישי אפשר לפעמים להבין מה למדתי על עצמי ואפילו להבין שכל מה שקרה לי… היה לטובה.

5 שלבים להתמודדות עם אבדן ופרידה

הכחשה והדחקה

הגנה הטובה לאבל היא הכחשה. הכחשה עוזרת להתמודד עם גודש של רגשות קשים כמו: כעס, עצב, צער, אשמה ובושה שבאים בעקבות האבל.

אל תתכחשו למה שאתם חשים. זה נורמלי לחוש עליות ומורדות. חשוב לזהות ולהכיר את הרגשות הללו גם אם הם כואבים עד בלתי אפשריים.

וכדי שתוכלו לצאת מההלם, עליכם לדבר ולשתף את סביבתכם במה שאתם חשים, גם אם זה קשה. הידיעה שיש אנשים נוספים שמודעים לחוויה שלכם, תתרום להפחתת תחושת הבדידות.

זכרו תמיד שיש עתיד לפניכם. נכון שהוא לא יראה כמו שתכננתם, אבל לא בהכרח גרוע מאיך שהוא היה יכול להראות אלמלא נפרדתם.

כעס

כעס הוא חלק חשוב בתהליך האבל. המתאבל עשוי לחוש זעם רב כלפי האחר בשל הכאב שנגרם על ידו/ה. לעיתים יעלה אף רצון לנקמה על הקושי שנגרם לו, גם במקרים של התאלמנות. יש להבין כי פרידה כואבת, פוגעת ומכעיסה גם כאשר מערכת היחסים לא היתה טובה. פרידה מכאיבה מאחר והיא מתקשרת לאובדן, ולא רק של מערכת היחסים אלא גם של חלומות משותפים ומחויבות. מערכות יחסים תמיד מתחילות מתוך רגש, ריגוש ותכניות משותפות לעתיד, וכאשר מערכת יחסים כזו נכשלת – החוויה מלווה באכזבה, סטרס, צער וזעם על הצורך להתחיל מהתחלה.

מאבק

במקרים מסוימים ניתן לראות מאבק פנימי של הגיון מול רגש המבקש לנסות לחזור לאחר/ה או לנסות להשתנות לטובת המשך הקשר והצלתו.

בשלב ההתמקחות אנחנו חושבים מחשבות לא רציונאליות של אם…אז…. "אם לא הייתי נותנת לה לנסוע הפעם אז היא הייתה בחיים" "אם היינו מבקשים חוות דעת שנייה הוא היה עדיין חי" יש משהו מתסכל וגם מנחם בשלב הזה. הוא נותן איזה שהיא אשליה של שליטה.

דיכאון ועצבות

הדיכאון מגיע. בדרך כלל מספר שבועות אחרי האובדן והמשבר. כאשר החלל שנפער מורגש, עולים וצפים הגעגועים, התמונות בראש, הכאב, הרחמים העצמיים. שלב זה מלווה בבכי, הסתגרות, ירידה בדחף החיים, אין חשק לחיות. כאילו מי שנשאר חי מתחבר דרך הדיכאון הזה אל האדם החסר. שלב זה ארוך יחסית ומאופיין בהדרגתיות. לאט לאט הדיכאון חולף, לאט לאט רואים את האור בקצה המנהרה.

העצב הוא הרגש שילווה את כל הפרידה, כולל שלב ההכחשה והמאבק. יתכנו מצבים בהם תרגישו שהכאב העמוק הזה הולך להפוך לחלק משגרת החיים, וגם זה נורמלי. לעיתים הרגשות שיציפו אתכם יהיו מפחידים וחזקים מכל מה שהכרתם עד היום, אך זכרו שההתאבלות קריטית לתהליך ההתאוששות וההחלמה. כאב האבל הוא זה שיעזור לכם להשתחרר ממערכת היחסים ולהתקדם הלאה. בסופו של דבר, לא משנה מה עוצמת הרגשות שאתם חווים, האבל בסופו של דבר יסתיים

התחלה חדשה – סליחה פרידה קבלה השלמה ושחרור

בשלב זה מתרחש ויתור על המאבק נגד שינוי העבר ועם הסביבה. בשלב זה האדם יכול להרגיש תשוש וזקוק למנוחה רבה, ויעדיף שלא להטריד את עצמו בענייני העולם. קבלה של המצב על ידי האדם עצמו וסביבתו הקרובה תאפשר פרידה של ממש.

השלב האחרון בהתמודדות עם אובדן הינו שלב ההשלמה וההתארגנות מחדש. בשלב זה אנחנו מבינים גם מחשבתית וגם רגשית שהאדם שכה חסר לנו לא יחזור. ומתחילים לפתח דף חדש.


דברים מגיעים בזמן הנכון ולטבע חוקים משלו. פעמים רבות, הדבר שנראה הכי גרוע מבחינתנו, עשוי להיות קרש הקפיצה החשוב ביותר בחיינו. לפעמים קושי זה הוא פשוט האימון שמחזק את שרירי הכנפיים שלנו, רגע לפני שאנו מצליחים להמריא מעלה, אל חיים טובים יותר


סיפור

סיפור שמזכיר לנו שדברים קורים בקצב הנכון ולפעמים אין לנו "כפתור קיצורי דרך" ולכן מה שחשוב שכן יהיה זה סבלנות והתמדה כי דברים מגיעים בזמן הנכון.

יום אחד שאל הנכד את סבו: "סבא מה יש לך ביד?""גולם", ענה הסבא, "ובתוך הגולם יש פרפר. בקרוב הגולם יבקע וייצא ממנו הפרפר".התלהב הילד עד מאד ושאל "אתה יכול לתת לי אותו?"

"כן", אמר הסבא, "אבל תבטיח לי, שכשיבקע הגולם והפרפר ינסה לקפוץ ולהכות עם כנפיו על דפנות הגולם, אתה לא תעזור לו לצאת. תן לו לצאת בכוחות עצמו".

הילד הבטיח ולקח את הגולם הביתה. בבית הוא ישב והביט על הגולם. לפתע ראה הילד שהגולם מתחיל לזוז ולהתנועע עד שלבסוף נוצר פתח קטן והוא נבקע. בתוך הגולם היה פרפר לח ויפה, אשר הכה בכל כוחו על דפנות הגולם בנסותו לצאת ממנו, אך ללא הצלחה.רחמיו של הילד נכמרו על היצור האומלל והוא רצה לעזור לפרפר לצאת, אך זכר את דברי סבו ונמנע מלעזור לו.

לאחר זמן מה, הילד לא יכול היה להתאפק יותר. לבו לא עמד לו ורחמיו גברו על הבטחתו לסבו. הוא פתח את שני חצאי הגולם לרווחה, כדי לאפשר לפרפר לצאת.היצור המשוחרר הכה מעט בכנפיו ועף החוצה. אך חיוכו של הילד לא הספיק להימתח על פניו והפרפר נפל ומת.הילד הרים את הפרפר המת, ופרץ בבכי. בעוד הפרפר בידו, הלך הילד אל סבו והראה לו אותו בלי לומר מילה.

הסבא הביט בילד ואמר: "נכון שעזרת לו לצאת?""נכון", ענה הילד."אתה מבין, ילדי?", אמר הסבא,

"כאשר הפרפר מתחיל לצאת מהגולם, הדרך היחידה שבה הוא יכול לחזק את כנפיו היא בכך שהוא מכה בהם שוב ושוב לעבר הקליפה. רק אז הוא מצמיח ומחזק את שרירי הכנפיים שלו. כאשר אתה עזרת לו בכך שעשית זאת במקומו,זרזת ומנעת ממנו לגדול ולפתח שרירי כנפיים ולכן לא שרד" (מקור לא ידוע)

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן


1 2 3