“איש חכם ביקר עם תלמידיו בנהר ופגש על שפת הנהר קבוצה של בני משפחה הצועקים בכעס אחד על השני. הוא פנה אל תלמידיו, חייך ושאל: “למה כשאנשים כועסים הם צועקים אחד על השני?”
תלמידיו חשבו לזמן מה, ואז אחד מהם אמר: “אנחנו צועקים בגלל שאנחנו מאבדים את הרוגע שלנו”. “אבל למה אתה צריך לצעוק כאשר הבן אדם השני כל כך קרוב אליך, הרי אתה יכול להגיד לו בעדינות את מה שיש לך להגיד?” התלמידים החכמים נתנו תשובות נוספות, אך אף אחת מהן לא השביעה את רצונו של השני.
לבסוף האיש החכם הסביר: “כששני אנשים כועסים אחד על השני, הלב שלהם מתרחק מאוד. כדי להתגבר על המרחק הם חייבים לצעוק כדי לשמוע אחד את השני. ככל שהם כועסים יותר, הם צריכים לצעוק חזק יותר.”
“ומה קורה כששני אנשים מתאהבים? הם לא צועקים זה על זו, אלא מדברים ברכּוּת, בגלל שהלב שלהם קרוב מאוד זה לזו. המרחק ביניהם או שאינו קיים או שהוא קצר מאוד.” האיש המשיך:
“מה קורה כאשר הם אוהבים זה את זו אפילו יותר? הם לא מדברים, הם רק לוחשים. וכך, אהבתם אפילו מתחזקת. לבסוף, הם אפילו לא צריכים ללחוש. הם רק מביטים זה בזו וזהו. וזה כמה קרובים שני אנשים יכולים להיות כאשר הם אוהבים אחד את השני.” סיפור ממקור לא ידוע
נקודה למחשבה
אהבה היא לא במילים, אהבה היא במבטים.
כאשר אתם מתווכחים, אל תתנו ללב שלכם להתרחק. אל תגידו מילים שירחיקו אתכם זה מזה. ואם לא תקפידו על כך, חלילה יגיע היום בו המרחק יהיה גדול כל כך שלא תמצאו את הדרך חזרה
שימו לב:
- שאפשר להסכים שלא מסכימים
- היזהרו שהויכוח לא הופך לריב, כי בנקודה זו מתחילים להתחשבן על דברים שלא קשורים.
- ושימו לב שאתם מתווכחים, לא בשביל לנצח אלא בשביל לברר את האמת
מאחלת לכולנו למצוא את הדרך לקרוב לבבות עם עצמנו, עם הקרובים לנו, עם אלו שפגעו בנו וגם במערכות היחסים שלנו החיצוניות עם העם, המדינה והסביבה שלנו.