יש לך תחושה שמשהו תוקע אותך בחיים?

למה אכפת לנו מה חושבים עלינו?

למה אכפת לנו מה חושבים עלינו?

למה אכפת לנו מה חושבים עלינו?

עד כמה אכפת לכם מה אחרים חושבים עליכם
ולמה בכלל אנחנו מתעסקים בזה?

לא אכפת לי מה חושבים עליי

ראשית, הבהרה. זה חשוב מה חושבים עלינו. לא משנה מה יגידו לכם, שלא אכפת לי מה חושבים עליי וכד', אני מאמינה שחשוב מה חושבים עלינו. עובדה שאנשים מקפידים להתלבש בצורה מכובדת, לדבר בצורה מנומסת ולהתנהל לפי מה שמקובל כי אנחנו חיים בסביבת אנשים. אנחנו לא לבד בעולם הזה ולכן אם אני פוגשת אנשים כל יום אני רוצה ליצור אווירה טובה ותקשורת נעימה. מצד שני, יש גבול לכמה אני צריכה לפעול בהתאם למה שיחשבו עליי ובין כמה אני צריכה לפעול כי אני מאמינה במה שאני עושה.

למה בכלל אנחנו מתעסקים במה יגידו עליי?

רבים מאיתנו עוד מנסים להגשים במודע או שלא במודע את הרצון שלנו  כילדים להיות 'המקובלים', המצחיקים או הליצנים של החבורה. תחשבו על זה שיש כאלה שבתור ילדים זו הייתה אחת המשימות המשמעותית ביותר שלהם.

נקודה נוספת, היא שאם לא עשינו על זה 'וי' כילדים ואפילו כאנשים בוגרים, בכל סיטואציה שבה אנחנו לא במרכז הענינים שתשומת הלב לא עליי הפצע הזה יתעורר. כי לא הצלחתי להרשים, להגיד, להשפיע ואפילו לשלוט בסיטואציה הזו.

במקרה כזה, נחווה חוסר ביטחון שיתפרש בצורה כזו שבה נגיד על האחרים שלא הבינו אותי שהם טיפשיים, ביקורתיים וכד'. כי הרי חשוב לי מה הם יגידו עליי, או איך יגיבו. אני צריך את הטפיחת שכם הזו וכשהיא לא מגיעה התסכול והכעס מגיע והפצע הזה… כואב

הכל מתחיל בנו

הביטחון העצמי והאמונה שלנו בעצמנו משפיעה על החשיבות של מה יגידו עליי. ולכן גם הפתרון יגיע מעצמינו. כשנבין שאנחנו בעצם שופטים את עצמינו נוכל להתחיל גם לבנות ואפילו לפתח ביטחון עצמי וערך עצמי גבוה יותר.

זה אנחנו- החשש האמיתי הוא מעצמינו

חשבתם פעם שהדעה שלנו על עצמנו היא בדרך כלל פחות טובה ממה שחושבים עלינו. כלומר, הביקורת שאנחנו מדביקים לעצמנו היא שלנו, היא באה מתוכנו.  את הסיפורים על מה שהם חושבים עלינו, אנחנו מספרים לעצמנו, אנחנו המצאנו אותם, אם לא שמתם לב.

נכון, אנחנו! אנחנו אלה שעוצרים את עצמנו. לא הם אותנו. וממשיכים לעשות את זה לעצמינו כי אנחנו פוחדים. אבל במקום להודות בזה, יותר קל להשליך על אחרים את הפחדים שלנו ולספר לעצמנו שבגללם אנחנו לא זזים, לא רצים, לא דוהרים. כלומר, באמצעות "מה יגידו?" ו"הם יכעסו עלי", אנחנו מסירים מעצמנו את האחריות ועושים לנו חיים קלים. זה לא אנחנו, זה הם. אני דווקא רציתי, אבל חששתי מלפגוע – כן, בטח.

הגילוי הזה שאנחנו חוששים ממה שאנחנו חושבים או עלולים לחשוב על עצמנו מצד אחד יכול לשחרר גם מפחדים רבים, אבל המחיר הוא שזה יגרום לכם  להיזכר ולהוציא גם דברים שאתם לא אוהבים בעצמכם.

שחור או לבן

זה לא שחור ולבן ולכן קשה לשים את האצבע איפה עובר הגבול וזה כבר מאוד אינדוידואלי. אבל, למשל לבוא לעבודה עם פיגמה כי זה נוח ולא אכפת לי מה חושבים זה מוגזם, מצד שני תרגישו חופשי להיות עצמכם, אם מישהו אוהב למשל לרקוד ולמישהו יש בעיה עם זה אז פה כבר אין שום חשיבות מה חושבים וכן כדאי ללכת עם הרצונות שלכם.

וכמה סיפורים אנחנו שומעים על אנשים שהלכו ללמוד משפטים או רפואה רק בגלל שההורים שלהם רצו שיהיו רופאים עורכי דין או ציפו מהם להמשיך את העסק המשפחתי והם בכלל רוצים משהו אחר, אבל לא נעים להם לאכזב?

במקרה כזה אנחנו פוגעים בעצמינו ומעכבים את החיים שלנו. מכירים את תחושת הכעס, תסכול, הבטן שמתהפכת והמחנק בגרון כשעושים משהו כי מישהו אחר אמר לנו?

ובנקודה זו יש סליחה אחת גדולה לעצמינו. כי זה מצב שאנחנו מפחדים להגיד לא , לא מתאים לי ועושים משהו שממש לא בא לנו ויש לו השלכות על החיים שלנו. לא השלכות נקודתיות אלא השלכות לטווח ארוך. השלכות כאלה שעלולות לגרום לתסכול, מרמור, אכזבה חוסר מוטיבציה ותחשבו עד כמה זה עלול גם לפגוע במעגלים אחרים שלנו בחיים. בזוגיות יחסים עם ההורים, אחים חברים ועוד ועוד. זה כמו כדור שלג ממורמר שמתגלגל ומתנפח בתוכינו עד שלא נותר לו עוד מקום לעשות דברים אחרים מחדשים ומצמיחים

זיוף

תופעת הזיוף היא תופעה שבה כלפי חוץ אני משדר משהו אחד לרוב לא תמיד, הוא חיובי, מעצים ומוצלח ובפועל בפנים בחיים האמיתיים זה לא ממש כך. יש פה פער. כמה פעמים אתם רואים אנשים עם סמלי סטטוס נוצצים כמו רכב יוקרה, שעון רולקס מוזהב ובפועל הם בקושי סוגרים את החודש וחיים עם מינוס תמידי. כמה אנחנו מעלים פוסטים של הצלחות והשיגים ובעצם… רודפים אחרי הזנב של עצמינו.

תסמונת המתחזה

תסמונת המתחזה זו תופעה שבה אנשים שמצליחים מרגישים שהם לא ראויים להצלחה שלהם. שלמעשה זה מזל ויש פחד שיום יגיע ומישהו , הסביבה תגיע ותחשוף אותנו. או שמישהו יגיד 'אההה זה לא מה שאמרת', כאילו יחפשו אותנו . זה פחד שיבוא מישהו ויגלה שאתם לא ראויים להצלחה שהגעתם אליה.

הפחד הזה מעכב אנשים מצליחים ומונע מהם התפתחות. פחד מהאחרים. תחשבו על אנשים שמרגישים ככה יש להם יותר סיכוי להישאר במשרה או בעבודה מסויימת כי הם  הם מפחדים לחפש עבודה טובה יותר אחרים לא יקחו אותם. האחרים לא מכירים בהצלחה שלהם. זה מוביל לתסכול מרמור שחיקה.

לא כולם מרגישים כך וזה גם יכול להגיע ולהיעלם בתקופות מסויימות בחיים

למשל התופעה הזו יכולה להתחזק ככל שאתם מתמקצעים והופכים למומחים.
וגם בתחילת הקריירה התופעה מאוד נפוצה כי כולנו מלאים בספקות ובחששות. ואפילו בשלבים מאוחרים יותר בקריירה כשאנחנו זוכים ליותר הצלחה התופעה עלולה להתחזק מאחר שאנחנו מרגישים שיש לנו יותר מה להוכיח לסביבה.
אם נכשל, לכישלון יהיו יותר הדים, ולכן אסור לנו להיכשל.

זה מה שקורה כשהביטחון שלנו למטה והמבט שלנו מופנה כלפי חוץ.

ההשוואות אוטומטית מתחילות לצוף והסביבה שאנחנו נמצאים בה משקפת לנו כל הזמן את הדברים שאנחנו לא בטוחים לגביהם. וכל עוד נמשיך להיות עסוקים בהשוואות החוצה, ככה גם תמשיך תחושת ההתחזות הזו, כי תמיד יהיה משהו.

חשוב שתשימו לב אם זה מה שמעכב אתכם לפרוץ קדימה. כי אם עשיתם טעות כלשהי או שיש לכם תחושה שלא הצליחתם כמו שציפיתם ורציתם אל תפחדו ממה יגידו. אנחנחנו בני אדם וזו הגדולה שלנו לשפר ולהשתפר. והתחושות האלה רק מזינות את התופעה ומאפשרות לה להתחזק.
במקום להתמקד בחוסר ההצלחה או בכישלון, תסתכלו לעבר המטרה תלמדו מהטעויות קחו אחריות והמשיכו קדימה.

טעות היא לא טעות אלא אם כן למדנו ממנה לקח

לצפייה בתוכנית על מה חושבים עלי ודחאטה מרעשי הסביבה ליחצו כאן
איך להתגבר על פרידה בזוגיות

hedy hazzan