איך לשחרר כעסים?

איך לנהל עוצמות של כעס ולא להגיב על אוטומט

סיפור על כוחם של סיפורים

סיפור על כוחם של סיפורים

השבוע שאלו אותי למה אני כותבת ומספרת בכל שבוע (כמעט שנתיים) את הסיפורים לשבת. ומעבר להמשך המורשת של אבא שלי ז"ל, איש הסיפורים האגדי, אני מאמינה שסיפורים כמו מוסיקה, חודרים ונוגעים בנו. הם מראים לנו שאנו לא לבד ורבים חווים בדיוק כמונו. ואמנם זה רק סיפור, אבל יכול להיות שזה הסיפור שלכם שייתן בדיוק את מה שאנחנו צריכים עכשיו. תקווה, אופטימיות ואור בקצה המנהרה של שביל החיים שלנו.



לפני הרבה שנים חי מספר סיפורים פלאי. הוא נשא על גבו שק של אבנים. היו בשק אבנים גדולות וקטנות, יקרות ופשוטות. בשביל כל סיפור בחר אבן אחת מהשק, החזיק אותה בכף ידו, והצמיד אותה לליבו. מספר הסיפורים הפלאי נשא את השק בקלות, אבל לא היה אחד, אפילו האדם החזק ביותר, שהצליח אי פעם להרים, את השק.

יום אחד הגיע לכפר קטן והתיישב בככר בכפר. מיד החלו להאסף אנשים לשמוע את סיפוריו. בקהל היתה גם נערה עניה, יתומה, שהשאירה את אחותה הקטנה ממנה בבית חולה, ויצאה לחפש מזון ותרופה בשבילה. בדרכה הגיעה לככר הכפר והצטרפה למאזינים.

עיניו של מספר הסיפורים סרקו את קהל המאזינים וננעצו בעיניה של הנערה הענייה שעמדה בקצה הקהל הגדול. הוא התבונן בה רגע אחד, בריכוז עז, ואז פנה לשק האבנים בחר מתוכו אבן אחת, הצמיד אותה לליבו והחל בסיפורו.

כל זמן שסיפר לא זזו עיניו ולו לרגע מעיני הנערה, אך כל אדם שישב בקהל מוכן היה להשבע שהסיפור מיועד במיוחד בשבילו.

בסיום הסיפור קרב המספר אל הנערה הושיט לה את ידו והניח בכף ידה את האבן בה החזיק. היתה זו אבן פשוטה למראה. "שובי לביתך וספרי את הסיפור הזה לאחותך החולה" אמר.

חזרה הנערה הביתה, וכבר מבחוץ שמעה את קולות השיעול הרמים של אחותה הצעירה. "אני מצטערת אחותי" אמרה, "לא מצאתי אוכל ולא תרופה, אבל פגשתי מספר סיפורים פלאי שנתן לי אבן וסיפור בשבילך". והיא החזיקה את האבן בכף ידה, וסיפרה את הסיפור ששמעה זה עתה בככר הכפר.

"זה מרווה יותר מכל משקה" אמרה האחות החולה. "ספרי לי שוב". והיא ספרה.
זה טעים יותר מכל מאכל" אמרה האחות החולה. "ספרי לי שוב". והיא ספרה.
"זה מרפא יותר מכל תרופה" אמרה האחות החולה. "ספרי לי שוב"

וכך סופר הסיפור שוב ושוב עד ששתי האחיות נרדמו.

בבקר, התעוררה האחות הגדולה בדאגה, קרבה למיטת אחותה, והופתעה לגלות שאחותה נושמת בשלווה נשימות קלות עדינות ומשחררות. היא חשה באבן המונחת בכף ידה ופתחה אותה. קרן שמש ראשונה של בוקר האירה את האבן בכף ידה של אחותה וחיוך גדול נמתח על פנייה. (סיפור ממקור לא ידוע)

נקודה למחשבה

לפעמים סיפורים יכולים לרפא!

למי שסובל מכאב , תנסו את תרופת 'כוחם של הסיפורים'. יש בהם תקווה, הארה כמו מראה כזו שמאפשרת לנו לראות מעבר ולזכור את אחד מחוקי הטבע המופלאים שאחרי כל משבר, סערה ובלבול, תמיד מגיעה התבהרות.

וכן. הרבה מאוד מכאבי החיים שמתעצמים וגדלים הם בראש שלנו ובאיך שאנחנו בוחרים לראות את המציאות. כאב יש תמיד מסביבנו , אך לנו יש את הייכולת להשפיע על מידת העוצמה ולהחליט האם לצלול לשם, או לבחור בחיים עם כל הקושי שכרוך ועם הרווח העצום שנקבל.

לכולנו נקבע אותו הסוף של דרכינו, אך לנו יש את האפשרות להשפיע כיצד נגיע לשם.

אז קחו לכם פיסה של אופטימיות ומתנה מכל סיפור וזיכרו:
אמנם זה רק סיפור, אבל אולי זה יכול להיות גם הסיפור שלכם?

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

לסיפורים נוספים : עיר השמש ליחצו כאן

hedy hazzan